שאלה
שלום כבוד הרב,
אשמח למענה על השאלות הבאות:
לפני יומיים קברנו את הכלב היחידי שהיה לנו, אהוב עלינו כמו כל בן בית. פשוט חפרנו בור הכנסנו אותו לשם, וכיסינו בחול רב.
הצער הוא כבד מאוד מאוד, לא מפסיקה לבכות כבר יומיים.
רציתי לשאול האם אפשר להגיע למקום הקבורה? סוג של עלייה לקבר, דבר שאולי יסייע לי לקבל יותר את המוות שלו?
ודבר נוסף לידע כללי - ברגע שהכלב מת, מה בעצם קורה עם הנשמה שלו?
ואיך אפשר להירפא מרגשות האשם שמלוות אותי שדווקא באותו היום לא לקחתי אותו לרופא.
תודה רבה רבה, מעריכה מאוד.
תשובה
ב"ה
שלום.
זה עניין של הרגשה בלבד. אין חיוב אך אם את מרגישה קשר מותר לקבור ומותר להגיע למקום הקבורה ומותר לבכות.
בעל חיים הוא בעל חיים כפשוטו משמעותו. ויש בו נשמה ויש לו שליחות בעולם שלשמה הוא נברא ויש לו תפקיד בעולם ויש עליו השגחה מלמעלה
וכפי שאומר המדרש בבראשית רבה פרשה י "אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל. " ואם על הצומח כך ק"ו על בעל חי ובעלי חיים !!
והתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א מביא מעשה ברבי יהודה נשיא ישראל שתקשר עם עגל שהלך לשחיטה וכך נאמר שם: "דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי, וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי: הואיל ולא קא מרחם - ליתו עליה יסורין. ועל ידי מעשה הלכו - יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו, אמר לה: שבקינהו, כתיב תהלים קמה ורחמיו על כל מעשיו. אמרו: הואיל ומרחם - נרחם עליה. "
רואים מדברי התלמוד עד כמה יש קשר אמיץ ועצום בין מעשיהם של בעלי החיים לבני האדם. ויש עוד הרבה דוגמאות שמופיעות התלמוד .
ואלמלי ניתנה לנו התורה היינו למדים את דיני ההתנהגות והצניעות מבעלי החיים כפי שנאמר בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב
"אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה.
"
אשר על כן אם את מרגישה קשר לכלב שמת (לבני אדם אומרים נפטר ולבעלי חיים אומרים מת)
את יכולה לתנות את צעריך כפי שאת מרגישה וכפי שליבך חפץ.
וכמו בכל דבר החיים צריך לדעת למצוא את האיזון הנכון ואת המינון הנכון בין עצב לשמחה ובין יאוש ועשייה.
בברכה,
עוזיאל אליהו,
.