ביישנות מפני בנות בגיל 25

קודם כל רציתי לומר לך כל הכבוד על הפניה וההתעניינות. ככה מתחילים שינוי וזה מבורך.

תיארת מצב של ביישנות, ולפני שהולכים להגדרות אני רוצה שתשאל את עצמך שאלה חשובה.

אתה ביישן בעוד מצבים בחיים, או שזה רק עם בנות? יכול להיות שאתה מוצא את עצמך מתבייש ולא מצליח לנהל שיחה גם עם חברים, משפחה, אנשים זרים וכאלה? אם כן, אולי זו לא ביישנות אלא חרדה חברתית. ואם זה המצב, יש כלים לעזור עם זה, גם ספרים וגם אנשי מקצוע מעולים.

עכשיו בוא נדבר על ביישנות. לפי היהדות, כל כוח שיש לנו בנפש הוא טוב. אבל הוא חייב להיות במידה. העיקרון אומר שאם הוא נברא בנו אז יש לו תפקיד חיובי, כל עוד משתמשים בו בזמן הנכון, במקום הנכון ובמינון הנכון.

בושה, באופן ספציפי היא כוח מאוד חיובי ביהדות. אומרים שאחת התכונות של בני ישראל היא בישנות. "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (יבמות, דף עט עמוד א')

אבל גם הבושה צריכה להיות בפרופורציה.

צריך לראות במה היא עוזרת ובמה היא מפריעה.

במה הבושה עוזרת?

בושה היא תחושה שאני ניצב לראשונה מול משהו גדול ומשמעותי. קהל גדול של אנשים. אדם חשוב ומוערך. וכן... גם בת. התחושה הזו יכולה להפריע, לסרבל, לגרום לי לגמגם ולחשוש. נכון, אבל היא גם מקבעת לי בנפש תחושה עמוקה של כבוד, הערכה, וסקרנות אל האדם שאני עומד מולו. וזה דבר חשוב מאוד, בייחוד בקשר עם אישה. אם זה נעלם בהמשך הקשר, כשהבושה יורדת, אז אנחנו עלולים להפוך את בת הזוג לברורה מאליה. לזלזל בה. ואז כל הקסם נעלם מהקשר ומאוד מהר אין מה שמחזיק אותו. אז בעצם, הבושה היא אחד הדברים שעומדים בשורש של האהבה.

לבושה יש קטע מיוחד. היא מופיעה בעיקר במצבים חדשים, שלא היינו בהם הרבה פעמים קודם. היא נשחקת מאליה אחרי שמתרגלים למצב החדש.

אבל אפשר וכדאי להחליט לשמור משהו מתוך הבושה שהיתה בהתחלה. את החלקים של הכבוד, ההערצה, התחושה שהנשמה שעומדת מולי היא בעצם אור אינסוף לבוש בגוף וחיים שלמים לא יספיקו כדי לגלות את כל האוצרות שבתוך הנפש הזו. אם נעשה את זה הקשר ירוויח המון.

ובכל זאת... קשה לנהל שיחה עם מישהי כשאני פוחד לפתוח את הפה...

צריך לדעת גם איך לאזן את רגש הביישנות הטוב.

אז איך עושים את זה?

שיטה אחת שאני מאוד אוהב היא התגברות נקודתית. היא יעילה גם בעוד תחומים בחיים. פשוט מרגילים את עצמנו בכל פעם שיש לנו רצון לעשות משהו חשוב, אנחנו מתחילים לספור לאחור מחמש עד אחד, וכשמגיעים לאחד לעשות את זה בלי לחשוב. אז אם נגיד יש מישהי שאתה רוצה להתחיל לדבר איתה, אתה סופר "חמש, ארבע, שלוש, שתיים אחת", וישר ניגש אליה. לא נותן לבושה להספיק לעצור אותך.

שיטה נוספת היא לאזן את ההרגלים. להחליט שעכשיו במשך תקופה מסויימת אתה מתגבר על כל ביישנות בכל פעם שהיא עולה, עד שתתאזן במקום טוב באמצע.

עוד דרך היא פשוט לדבר על זה עם מישהו. עצם הפריקה מהלב מורידה קצת את החומות של הביישנות ועוזרת להתגבר על הצדדים השליליים שבה.

אז לסיכום: בושה היא דבר נורמלי ואפילו חיובי. יש הרבה מה ללמוד ממנה ולקחת ממנה, אבל רצוי לשמור אותה בנפש באיזון ובמידה, ולתת לה את המקום הנכון לה.

בהצלחה,

נתנאל

(6)