ביטחון עצמי

בס"ד
שלום רב,

כמעט כל אדם, בתוך כל חברה (סניף, משפחה, כיתה...) מעוניין להיות 'מקובל'. זה אנושי לחלוטין וטבעי לחלוטין. אין בכך לא גאווה, לא קנאה ולא התנשאות (אלא אם כן אתה רוצה רק לעצמך את כל תשומת הלב).

עלינו לזכור שהקושי להיות 'מקובל' כמו גם ההצלחה בכך, אינם מעידים במאומה על ה'ערך' האמיתי שלנו. הערך שלנו הוא אין-סופי. אנחנו יודעים שבכך אין הבדל בין אדם לאדם "כל המציל נפש אחת מישראל..."
המקובלות של אחד היא תוצאה של כשרון ויכולת חברתית שלו ובכלל לא שיקוף של יתרון מסוים שיש לו עלינו. בדיוק כך גם הקושי שלנו להיות מקובלים הוא עדות רק על העדר כשרון או העדר בטחון מצדנו – ולא ביטוי לשום משהו אחר שבו מישהו מאתנו שווה פחות מאחרים.

בחברה טובה (כמו במשפחה מגובשת) כולם מודעים לצורך להיות מקובלים, וכולם מעניקים תשומת לב זה לזה מעת לעת וכך לכולם טוב וכולם מאושרים.
בחברה גדולה כמו כיתה או סניף שאלת המעמד החברתי חריפה יותר. לא כולם מודעים לכך שצריך לשים לב לכולם, כמו כן החבורה גדולה למדי (בין עשרים לשלושים) כדי להעניק תשומת לב לכל אחד, צריך מישהו שממש יארגן את זה במכוון (אמנם יש מחנכים\ות מדריכים\ות מסורים שעמלים על כך ומשיגים מכך אוירה טובה בקבוצה שלהם).
כאשר אין יד מכוונת צריך כל אחד למצוא את הדרך שלו לקבל תשומת לב. כאן אנחנו מגיעים אל הקושי שאת מתארת: מי שממילא מקובל בחברה ומרגיש בטוח, מרשה לעצמו להתנהג בחופשיות: ליזום ולעשות – מתוך כך הוא עוד מעצים את מקומו בקבוצה. אבל מי שלא מקובל בחברה, באופן טבעי אין לו גם בטחון להתבטא או לפעול בתוך הקבוצה, כך הוא מוצא את עצמו תמיד בשולים, מתבונן באחרים שנמצאים במרכז וכואב את מצבו.

אני זוכר הזדמנויות שהנושא הזה עלה לדיון בקבוצה שחינכתי ואז ה'מקובלים' אמרו: "מה הבעיה – תפעלו, תעשו, תשפיעו..." בגלל שהם מקובלים ובטוחים בקבוצה, הם אפילו לא מבינים את הקושי של האחרים...'יש כאן 'מעגל כשל' = אני לא מקובלת, אז אין לי בטחון בחברה, לכן אני לא מעיזה להתבטא, כך אני ממשיכה להיות לא מקובלת...

עכשיו האתגר ברור: כיצד פורצים את המעגל?
יש מי שיאמר 'תתפסי אומץ'! אבל שוב, בשביל אומץ צריך בטחון, בשביל בטחון צריך הצלחה... בשביל הצלחה צריך אומץ...
כאן נציע שתי דרכים לצאת מהמעגל: דרך אחת היא פריצת דרך, הדרך השניה היא תהליך הדרגתי.
פריצת הדרך נעשית על ידי חיפוש נקודת בטחון: משהו שאת יכולה להשען עליו. את יכולה להציע לקבוצה משהו שאת מצליחה בו ועד היום הקבוצה לא פגשה אותך שם. נניח שאת יודעת להכין עוגות טובות, את יכולה להביא לארוע מסוים עוגה. אולי את יודעת לצייר קומיקס את יכולה להכין דף קומיקס לכבוד יומולדת של חברה, לקראת איזשהו חג... אם את יודעת לכתוב בחרוזים או לחבר חידות או לתפור או לאפר... בקיצור משהו שאת יכולה להצליח בו – את מביאה אותו אל הקבוצה וכך פורצת את מעגל האנונימיות שלך, מתוך ההצלחה את מקבלת עוד בטחון שמעניק לך יכולת לפעול ולהשפיע יותר בחברה וכו'

התהליך ההדרגתי – הוא יותר טבעי ופשוט, לנסות לזהות בתוך כל החבורה מישהי אחת שיהיה לך נכון ומתאים להיות יותר קרובה אליה. זו צריכה להיות מישהי כמוך (לא מאלה המתבלטות) כך יהיה לשתיכן ענין הדדי ביצירת הקשר. בדרך זו תנסי להתקרב לעוד מספר בנות – כך יהיו לך מספר חברות שמקבלות ממך תשומת לב גדולה יותר ומעניקות לך תשומת לב.

בהצלחה