ביטול אירוסין

שאלה

שלום וברכה,

לפני כחודשיים וחצי התארסתי עם בחור מקסים, הכל (על פניו) היה נראה טוב, זיווג הגון ומדויק לי. קשר חזק, שנינו הרגשנו שמצאנו את הזיווג הראוי, בילינו כמעט כל יום יחד, התקרבנו, עבדנו על הזוגיות כשעלו מחלוקות. למדנו להכיר האחד את השניה. ככל שהזמן גבר האמון והאהבה והתקשורת בינינו. לטענתו הוא הציע נישואין כי לא היו לו ספקות, אך לאחר כחודש (לפני כשישה שבועות), הבחור התקשר והודיע כי הוא מבטל את האירוסין. יש דברים שמפריעים לו ולפני ההצעה הוא לא חשב על הדברים הפחות טובים בקשר.

מיותר לציין, שהודעה זו היתה מפתיעה ומזעזעת עבורי. בשיחת הפרידה הוא היה נראה לי מנותק רגשית, אטום ולא היה מוכן לשמוע משהו אחר ממה שהוא חושב- קיבל את ההחלטה לבדו. עד היום לא ברור לי מדוע ביטל. יתכן וזה קשור לאימו שיש ביניהם קשר מאוד חזק (אך יתכן ואני טועה). יתכן ו"חטף" רגליים קרות ונבהל מקבלת ההחלטה- איני יודעת, הכל השערות.

בכל אופן, עברו כמה שבועות ואני עדיין מאוד פגועה ושבורה, מתקשה לתפקד או להוציאו ממחשבותיי, חולמת עליו בלילות. הבחור לא מוכן לתקשורת ולעבודה זוגית, ולא ניסה כלל לפייסני או לבקש את מחילתי. שתי המשפחות בהלם וכואבות את המקרה. אני מרגישה כי הוא הרג את האהבה שהיתה, חיסל את המשפחה העתידית שלנו וריסק אותי לחלוטין. העלבון מציף בתחושת דחייה בלת אפשרית. אנשים פוגשים אותי ובחיוך ענק מלא באושר אומרים לי "מזל טוב כמה שמחנו לשמוע"... מה שמוסיף לצער ולכאב. כן, אני יודעת שעדיף עכשיו מאשר לאחר החתונה, אך השכל לא נמצא באותו מקום שהרגש נמצא- שעדיין אוהב את הבחור למרות הכל. המצפן הפנימי מתבלבל, שיקול הדעת שלי התקשה כמטעה..

אני מנסה ביותר שלא להקפיד עליו ולאחל לו שהקב"ה יחזיר לו כגמולו. אך זהו ניסיון קשה מנשוא. ברצוני לשאול האם יתכנו שיהיו עלי הקפדות? בספר "בגן האמונה" של הרב ארוש, הוא כותב "אין ייסורין ללא עוון", ואני שואלת האם ביטול החתונה בא עלי כייסורים על עוונות שעשיתי? אני משתדלת להאמין שהקב"ה כל מה שהוא עושה- עושה לטובה, אבל לעתים אני שוקעת לייאוש- וחוששת להישאר רווקה כל חיי (אני בת 30). כיצד ממשיכים הלאה אם לא מחלתי לו? אני תוהה כיצד אכנס לחודש הסליחות עם תחושות קשות על אדם אחר. שהרי שענייני בנאדם לחברו עולים על ענייני בנאדם למקום. אשמח לדעת כיצד ממשיכים הלאה, ומה היהדות אומרת ע

תשובה