שאלה
שלום
"אמר רבי אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו ביום כיפורים שחל להיות בשבת(!). אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור "לשוחטו". אמר להם: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה ..."
טקסט זה מובא מתוך מסכת פסחים (מט:)
זה נשמע ממש מזעזע, מה פשר הדברים???
תשובה
ב"ה י"ג סיון תשס"ב
לבנימין שלום!
היחסים בין חכמים לעמי הארצות בזמן חז"ל היו קשים ביותר. עמי הארצות שנאו חכמים, די לעיין בדברי רבי עקיבא על עצמו לפני שהחל ללמוד תורה, הוא מספר שהיה פוגע בתלמיד חכם אם היה מזדמן לידו "נושכו".
וממילא גם חכמים הסתייגו מעמי הארצות לא כתגובת נגד אלא מתוך שלילת דרכם של אותם אנשים שהתרחקו מתורה וזלזלו בשמירת מצוות רבות, ועשו מכך אידיאולוגיה.
שנאתם של עמי הארצות לחכמים הובילה גם להתרחקות של העם מן התורה, שהרי מי שפוגע בתלמיד חכם פוגע בתורה. כל הנסיונות לנתק בין התורה לנושאיה נכשלו במהלך הדורות.
דברי רבי אלעזר הם משל לסכנה בה ראה את מציאותם של עמי הארצות, ובודאי שלא התכוון לדברים כפשוטם. דברי חז"ל באגדה יש ללמוד בעיון ולהבחין בין פשט למשל, עיין ברמב"ם במורה נבוכים העוסק בענין זה רבות.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת