שאלה
שלום,
ראשית אני מתנצלת אם דברי ישמעו בוטים או אפילו גובלים בחוצפה ועזות מצח, אך אני מקווה שתבין שהם נובעים מתוך סערת רגשות וכעס רב בשל העובדה שהנושא קרוב אלי מאד...
אחותי עומדת בפני הליכי גירושין, וזאת לאחר שנה קשה של התעללות נפשית ופיזית מצד בעלה, היריעה קצרה מלהכיל, אך הדברים הם איומים.
הסבל, הגידופין, ההשפלות האין סופיות, המשטר שהוא הטיל עליה ועוד דברים איומים, אתן לך רק כמה דוגמאות על מנת שתוכל ליצור לעצמך תמונה , אומנם לא שלמה, של המקרה:
#עוד בשבע ברכות בעלה הכה אותה וסילק אותה מהבית.
# אסר עליה לטבול במקווה ולהפריד מיטות
#קרא לה בשמות גנאי השפלים ביותר
#מנע ממנה שימוש באוטו ובכספים.
# שם לה מכשירי ציטוט בטלפון.
# מאיים על משפחתה, וכן מאיים שתשאר עגונה.
לאור הדברים הללו הייתי מצפה שההלכה והדין יעניקו לאותה בחורה צעירה שנמצאת בתחילת דרכה תמיכה, או ליתר דיוק שיעניקו לה את הצדק שמגיע לה עפ"י מידת הדין, אינו דורשת כאן דרישות שהן לפנים משורת הדין.
אך לא כך המציאות!! אני פשוט מתביישת בהלכה ובתורה באשר למעמד האישה. אסור לאחותי לצאת מהבית שמא היתא תקרא אישה עגונה, ומצד שני אם היא נשארת בבית אין הדבר שבעלה ייתן לה גט
שהרי זה תלוי ברצונו בלבד! זו לא חוצפה???
הוא יכול לשחק בה ולעשות בה כרצונו, ועוד מקבל גיבוי לכך מהתורה אשר נושאת דגל של דין, צדק, שיויון, איפה הוא הדגל הזה? איפה?
כשהרב שאר יישוב נשאל לפשר הדבר, הוא הסביר כי אין חבנים חזקים דיי אשר יתוו דרך באשר לנושא זה. אז מה אני, הנערה הפשוטה צריכה להגיד? במה אני צריכה להאמין?
שלא יהו אי הבנות, אני מאמינה בקב"ה באומנה שלמה, אני משתדל להפיץ את אורו ותורתו לסוססים אותי, לחברויי ולחניכותי בכל עת.
אך תסכים איתי, כבוד הרב, כי הנושא הוא קשה, הנושא מביא לעירעור האמונה, ואני רוצה תשובות... אני לא מתיממרת להבין את דרך הנהגתו של האל יתברך בעולם, ברצוני להבין את חכמינו זצ"ל שקבעו את מה שקבעו, ברצוני לראות את הצדק יותא לאור, שאם לא כן, אבדנו...
עכשיו עלי לסיים במשפט כמו, מצפה לתשובה, אבל איני יודעת אם יש תשובה.
רק אסיים ואומר שאני מצפה לתגובה מהירה.
כי הדבר קשה וכואב, כואב מאד...
תודה, שני.
תשובה
ב"ה
שלומות,
אין לי ספק שהכאב שלך צודק ומשמעותי. אין לי ספק שיש בדבריך קורטוב של אמת.
אבל, יש להפריד בין העקרון, הרעיון, המהות לבין המימוש של החזונות.
לצערי, אני חושב שהרב שאר ישוב צודק. הבעיה היא שאנו לא מביאים לידי מימוש את היכולות שההלכה נותנת לנו. אנו חייבים להקפיד יותר על מימוש הכפיה בגט, על הפקעת הגט כמו גם הסנקציות שיש לנקוט כנגד מי שמתעלל באשתו. אי אפשר לתאר את עעוגמת הנפש הנגרמת למשמע הדברים. במידה ואת צודקת - בעל כזה צריך להחרים, להוקיע, לא לצרף למנין. לשלול ממנו את כל הזכויות הקהילתיות.
לא יתכן להוביל מצב שבו אשה תרגיש מושפלת. אני לא חושב שיש ללמוד מכאן לכל התפיסה היהודית.
אין לי ספק שבסופו של דבר, אחותך תראה ברכה ואור.
בברכה,
שי