שאלה
שלום וברכה! אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי בשאלה: האם מותר למבוגרים לשחק עם ילדים בלגו בשבת?
תודה מראש רננה ארביב
תשובה
בס"ד
שלום
יש תשובה של הרב וולדנברג האומר כי מותר לשחק ב"אבני פלא" שהם הלגו של פעם. היום ה"אבני פלא" נעשים בחומרים הרבה יותר חזקים והחיבור שלהם הוא הרבה יותר מסיבי וחזק ויש חלקים שהחיבור שלהם נשאר הרבה זמן ממשחק למשחק ויש בזה חשש "תוקע" ובנין בכלים, לכן יש מחמירים ולא משחקים עם "לגו".
ואע"פ שתראי בתשובה הבאה שמותר לבנות ב"אבני פלא" ראי את יסוד ההיתר שלו והוא דברי הבן איש חי שמתיר הברגה של פקק לבקבוק משקה, ולכן כל מה שיותר חזק ממנו - אינו בכלל ההיתר.
----------------------------
שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן ל
א. אם מותר לשחק בשבת באבני פלא ובגדר בנין וסתירה בכלים ב. בעשיית גלידה בשבת.
ב"ה. י"ד מנ"א תשל"ו. ירושלים עיה"ק תובב"א לכבוד ש"ב היקר האברך כמדרשו הרה"ג המצוין זך השכל מוה"ר יהושע הכהן גרוס שליט"א אחדשה"ט באהבה.
למכתבו קראתי נועם ונהנתי מדבריו הנאמרים בהשכל ודעת.
והנה שאלתו היא בענין בנית אבני פלא בשב"ק אי יש בו משום איסור בונה, או לא. כי מצא בסו"ס ששכ"ה =שמירת שבת כהלכתה= במלואים מהגרש"ז אוירבך שליט"א שכותב בנוגע לזה דבאבני פלא נודע לו שרגילים לעשות בהם דברים שונים, וכיון שכן הו"ל כמי שיש לו פרקים שונים וכו', דמסתבר שאסור אפילו ברפויה שאין רגילין להדק בחוזק, כיון דבשעה שהוא עושה כלי אינו מחזיר את הפרקים לקדמותם, אלא בכל פעם חשוב כעושה דבר חדש, ולכן אע"ג דבנדו"ד אין זה בנין גמור וגם עומד לסתרו בו ביום דקיל טפי, אפ"ה מסופקני בדבר עכ"ל. וכת"ר מעיר עליו בתרתי, (א) אמנם הרמב"ן והרשב"א והר"ן בר"פ הבונה גבי עייל שופתא בקופינא דחייב משום בונה כותבים להסביר בכזאת דאע"פ שאין בנין בכלים וכו' אבל הכא עושה כלי מתחילתו אין לך בנין גדול מזה וכו', אבל התוס' מחלקים בין מקום שיש חיזוק ואומנות לבין היכא שאין חיבור כזה שאזי לא הוי בנין בכלים וכו'. ונקיט לחילוק זה להלכה בשו"ע הרב מלאדי ז"ל בסי' שי"ג סעי' ט', וכן בסעי' כ' ולא נחית לחלק בין מחזיר לבין עושה החיבור בפעם ראשון וכו, /וכו'/ וא"כ בבנית אבני פלא ג"כ אין לחלק בין הבניה הראשונה לבניה השניה, דהרי הוי בנין גרוע שאינה תקועה בחוזק ויוכל ליטלה ממנה בקל. (ב) מכיון שעומד לסותרו ביומו א"כ מה ספק יש כאן, דהא אף בהידוק בחוזק פסקו הט"ז והמג"א דאם אין עשוים לקיום מותר, ואין לדון בזה גם בעושה בפעם הראשון דיתחייב משום תיקון מנא כמו במנעל חדש דאסור להכניס הרצועה בפעם הראשון אף בנקב רחב (סי' שי"ז), כי דמיא זה יותר לאבנט דמותר להכניס בשבת במכנסיים אף בפעם הראשון מפני שאינו מבטלו שם ועשוי להכניס ולהוציא, ואין בזה משום תיקון מנא וכמו"ש הט"ז סי' שי"ז סק"ד, וא"כ משום האי טעמא לחודא היה לנו להתיר באבני פלא אף אם הוא באופן של הידוק חזק, דהא עשוי לסתרו ביומו עכ"ד המחוכמים.
(א) והנה הגם דמהרמב"ן והרשב"א היה יותר הוכחה לדברי הגרשז"א שליט"א ממה שמדברי התוס' הוה סתירה לדבריו, כי בדברי התוס' אין הוכחה מפורשת שלא יסברו גם לחילוקם של הרמב"ן והרשב"א, כי י"ל דזה גופיה ג"כ כוונת התוס' דמכיון שצריך אומנות הו"ל עי"כ כעושה כלי מחדש, וכך ראיתי באמת באבני נזר או"ח סי' רי"א אות כ"א שמבאר בפשיטות שדברי הרשב"א המה ביאור לדברי התוס', דלכן כותבים התוס' דבדבר שצריך חיזוק ואומנות יש בנין בכלים, מפני דחשיב כעושה כלי מתחילה עיי"ש. והוכחה ברורה נגד זה אין גם משו"ע הרב מלאדי ואין לשלול מלומר שגם הוא יסבור שגם מתחילה אסור. ושבזה נעוץ האיסור כשצריך מעשה אומנות וכנ"ז.
(ב) אבל הערתו השניה נכונה היא וכת"ר קיצר בזה מאד. ואני ארחיבה קצת בע"ה. ובאופן שיצא לן שיש להחילה גם אם נאמר דבתחילה אסור. דיעוין בחזו"א ה' שבת סי' נ"א אות י"ז ד"ה אבל, דכותב על הכתוב בשו"ע סי' שי"ד סעי' י"ב, בזה"ל: נראה דאף אם תוקע בשבת בתחילה אין כאן איסור תורה דהוא בנין עראי ואין בנין בכלים כה"ג מה"ת עכ"ל, חזינן דמחד נקיט ליה להחזו"א ז"ל ג"כ בפשיטות שגם להלכה נקטינן שבתחילה יש בנין בכלים וכנ"ל, אבל מאידך סובר גם זאת בפשיטות, שאבל בבנין עראי גם בתחילה אין בנין בכלים מה"ת כ"א מדרבנן, ומכיון שכן, א"כ נראה ברור שאם נוסף על זה שהוא בנין עראי עומד הדבר גם להסתר ביומו, שאזי יש לומר שמותר בכה"ג גם בתחילה. והא זהו איפוא הדבר באבני פלא שהוא בנין עראי, וגם עומד לסותרו בו ביום, וכפי שמודה על כך גם הגרשז"א שליט"א, וא"כ אין ספק בדבר שמותר בזה אפילו בתחילה.
(ג) ודבר זה שבתרתי לטיבותא כנ"ז מותר אפילו מדרבנן, נלמד מהאמור בשו"ע סי' רנ"ט סעי' ז', דפסקינן וז"ל: תנור מניחים בו החמין וסותמין פיו בדף ושורקין אותו בטיט מותר לסתור אותה סתימה כדי להוציא החמין וכו. /וכו'/ והוא מתרומת הדשן סי' ס"ה. והתה"ד שם מסביר טעמו של דבר, דמכיון דבכלל בכה"ג לא שייך סתירה דאורייתא אלא מיחזי כסותר מדרבנן, ומכיון שנוסף לזה לא נעשו כלל לקיום רק לשמור החום לפי שעה ולמסתר למחר קיימא לכן שרי אפילו לכתחילה ע"ש, ויעוין גם בפרמ"ג סי' שט"ו במ"ז סק"ח שכותב ג"כ בדומה לזה שכל בכה"ג שאפי' לזמן מרובה אינו אסור מה"ת כשעשאו לזמן מועט לא גזרו עיי"ש, וא"כ ה"ה נמי בכגון נידוננו וכנ"ל.
ועוד זאת יעוין בשו"ע הרב מלאדי בסי' שי"ג סעי' כ"א שפוסק במפורש דלא אסרו בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה ע"ש. הרי בהדיא דבנין עראי העשוי לסותרו בשבת עצמה לא אסרו כלל.
(ד) ומדברי הרב מלאדי ז"ל האמורים תשובה מוצאת למ"ש כת"ר להלן בדבריו להעיר עמ"ש בספרי שו"ת צ"א ח"ו סי' ל"ד ס"ק ל"ו ל"ט דבעשיית גלידה והקרשת רוטב הדגים (אפילו אם מקרישים בידים) מכיון דרעועים הם ולא יוכלו להתקיים אפילו יום אחד, אפילו להסוברים דבנין לשעה הוי בנין בכה"ג כו"ע יודו דבנין כזה לא הוי בנין, ומעיר ע"ז כת"ר מההיא דסי' רנ"ט סעי' ז', וכן בשו"ע הרב מלאדי, דמבואר דהא דהתירו לסתור דף התנור, אף שלא נעשה לקיום כלל ובדעתו לסתרו למחר, היינו דוקא בפתחא בעלמא דלא שייכא ביה סתירה מדאורייתא רק מדרבנן, אבל באופן אחר לא הותר אף אם יהא בדעתו לסותרו ביומו ע"כ. ומדברי הרב מלאדי בעצמו בההיא דסי' שי"ג שהבאתי ישנה סתירה מפורשת להנחתו, דהא כותב בהדיא הדבר הזה לכלל בכל בנין עראי, ולא רק גבי פתחא בעלמא, דכל שעשוי לסותרו גם בשבת עצמה, לא אסרו בכה"ג, ואין להקשות דא"כ הרי הרב מלאדי ז"ל סותר א"ע למ"ש בסי' רנ"ט סעי' ז' דמסביר ג"כ דההיתר הוא מפני שסותר רק פתחו כנ"ז, דהחילוק פשוט, דשם הא המדובר במחובר לקרקע ולכן שפיר חמיר יותר, אבל המדובר בסי' שי"ג הא הוא לגבי בנין בכלים דקיל, וכך מצאתי גם בס' קצות השלחן סי' קי"ט בבדי השלחן ס"ק י"א שעמד על הדיוק בדברי הרב מלאדי בסי' שי"ג שמוכח מדבריו בהדיא דס"ל דבעשוי לסתרו בשבת מותר לסתור גם גוף הכלים, והבליע בדבריו גם כחילוקנו הנ"ז דבמחובר לקרקע לא התירו סתירה שאינו עשוי לקיים אלא בדלת של בור ופתח תנור ע"ש. וזהו איפוא גם דבר החילוק שבין ההיא דסימן רנ"ט לבין הנידון שלנו בספרנו שם, דבנידוננו הא המדובר באינו מחובר לקרקע.
נוסף להאמור הא הדגשתי בספרי שם הנימוק, דהמדובר שלנו הא הוא כשהוא רעוע מצד עצמו, והיינו דמצד עצמיותו איננו ראוי להתקיים יותר, וא"כ גם בזה לא דמי לההיא דסי' רנ"ט דשם מצד עצמו ראוי להתקיים שם יותר, ורק האדם בכוונתו לסותרו ביומו. והספר שביתת השבת בקו' מעשה חושב שבראש הספר ד' ח' ע"ב שמציינו אליו הא מזכיר ג"כ בדבריו שם מהך חילוקא, דכשהבנין מצד עצמו הוא עראי, ואם יעלה שועל ופרץ אבניהם, עדיפא יותר להתיר כיעו"ש, וכך ראיתי כעת גם בספר הר צבי או"ח בקו' ל"ט מלאכות שבסוה"ס מלאכת בונה שכותב ג"כ לומר בכזאת, שאפילו לדעת הסוברים שבנין לשעה הוי בנין, זה דוקא בבנין שמצד עצמו הוא בר קיימא אלא שדעתו לסתרן, אבל בבנין שבמציאות אינו ראוי להתקיים לכו"ע אין בזה איסור בונה ע"ש.
(ה) ונחזור לנידוננו. נימא נוספת לקולא יש בנידוננו (והוא רק לרווחא דמילתא) מפני שאבני - הפלא הא ממש בכל עת ורגע לפירוד קיימא, דזהו דרך משחקי - הילדים בזה לבנותם ולסותרם בכל רגע ורגע, ולכן י"ל דאין זה בכלל בגדר בנין. וכה"ג מצינו בשו"ת חות יאיר סי' ט"ז, דמההיא דאין בנין וסתירה בכלים לומד דאין איסור פתיחת ספר שכתובים אותיות על ראשי הדפים היות ובכל עת ורגע לפירוד קיימא עיי"ש, ואכמ"ל בההיא /ובנין/ דשם.
ובדומה לזה מצינו גם בספר בן א"ח ש"ב פ' ויקהל אות ה' שכותב דכלי שקורין בערבי קמק"ם וכיוצא בו שהראש שלו עשוי חריצים כמו זה שקורין בערבי ברג'י והוא מתפרק ומתחבר על ידי החריצים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת ואע"פ שמהדקו בחוזק אין בו איסור לא בנטילה משום סתירה ולא בחזרה משום בנין לפי שאין עשוים לקיום כדי שיהא בהם סתירה ובנין אלא עשוין לפתוח ולסגור תמיד עיי"ש. הרי דכל כה"ג אין בזה בכלל כדי שיהא בהם משום סתירה בנין, וה"ה איפוא גם בנידוננו.
וממילא לא שייכא בזה מה"ט גם לא משום תיקון מנא ובפרט אם זה לא בפעם הראשון להשתמשותו בהם בחדש ממש, דתו כבר דרכו בכך וזהו ואקצר.
(ו) בהא נחיתנא ובהא סליקנא דאין כל איסור בונה או סותר בבנית או סתירת אבני - פלא שהילדים שוחקים בהם. וגם לרבות לא משום תיקון מנא. ומותר לשחק בהם בשבת. בכבוד רב וביקר אליעזר יהודה וולדינברג.