חששות לעתיד בעקבות הקורונה: יהיו לי חיי חברה? אהיה מאושרת?

שלום לך יקרה!

זה בידיים שלך!

לפני הכל אני רוצה לחזק בכך שידעת לפנות לעזרה. היכולת לבקש עזרה, לשאול, לא מובנת מאליה ומעידה על כוחות חיים שיש לך. כוחות אלו מאפשרים לנו לקחת אחריות על מצב שאנו נמצאים בו וקצת לצמצם את תחושת חוסר השליטה.

מישהו שלח לי מתנות קטנות?

בימי הקורונה אכן יש תחושה כללית של חוסר וודאות, בלבול, ריחוק וכל אלה משפיעים על מצב הרוח שלנו. התחושה הזו נורמאלית והגיונית נוכח המצב שבו אנו נמצאים. חוסר הוודאות מאתגר את כולנו, מציף שאלות וקשיים וכל זה כ"כ הגיוני. אם היה אחרת והיינו מקבלים בקלות את כל ההגבלות בלי כל קושי אז היינו צריכים לחשוש...:)

אני חושבת שבימים שכאלה כדי לחזק את עצמנו חשוב להתעסק במה שיש. ולאפשר לכל תקופה באשר היא ללמד אותנו את מה שיש בה. לנסות למצוא בתוך כל ההגבלות והקשיים את היופי שבתקופה הזו.

אמנם לא נפגשים עם חברים חברות כמו שהיינו רגילים אך יש זמן לפגוש את עצמנו. להתבונן על עצמנו, להשקיע בכל מיני כישרונות שבשגרה קשה למצוא להם זמן. ללמוד להנות בחיק המשפחה להנות מספר טוב וכ"ו.

בנוסף אפשר לנהל קשרים עם חברות בדרכים חדשות. אפשר לנהל שיחת זום ולשחק דרכה במשחקים למניהם, לאכול ארוחת ערב יחד כשהזום פתוח והדוגמאות עוד רבות. הקשרים לא נעצרו אלא שינוי קצת את צורתם...

כל זאת נכון גם ביחס לקשר עם החניכות. גם איתן אפשר להיות בקשר באמצעים טכנולוגים רבים. ודרכם לעשות הפעלות, שיחות וסתם כיף משותף.

נכון, זה לא דומה בכלל למפגש פנים אל פנים, אז במצב הנתון כדי לשמור שמחת החיים חשוב לעסוק במה שכן אפשרי ולהעצים אותו, וכך להרוויח לא מעט מכל הימים הללו.

"יהיה מה שיהיה אני עוד אשנה"

החששות לגבי ההמשך מובנות אך כדאי להתעסק בכאן ועכשיו. הקב"ה מכוון הכל ובע"ה כל מה שיהיה יצמיח בתוכנו כישורים ויכולות חדשים רק אם נמצא.

מדובר בתקופה שאמנם לא ברור המשך שלה, אך וודאי שנשוב להתראות ולחיות בשגרה. כל זאת יחד עם סט כלים שרכשנו בתקופת הקורונה רק אם נרצה בכך.

מציעה לך לנצל את הזמן הזה לכל מיני דברים שלא מצאת להם זמן בשגרה, יוזמות תחביבים וכ"ו. וככה תזכי לשוב לשגרה עם ארגז כלים שקיבלת מהקורונה.

בע"ה כולנו עוד נזכה למתנות רבות, אם נחליט להביט בצורה הזו.

מחזקת אותך מרחוק, וכמובן כאן בשבילך לכל שאלה, או סתם צורך לשתף!

שיר