שאלה
שלום. שמי נעה, אני בת שש עשרה וחצי, ולפני כחצי שנה בערך התחלתי לדבר באינטרנט עם בחור בן שבע עשרה וחצי. בהתחלה הקשר בינינו היה מאוד חלש, דיברנו על כל מיני נושאים, וכוחים אידואלוגיים, תנועת הנוער בה שנינו חברים (יש לציין שאנו לא מאותו הסניף) וכיו``ב. אבל לאט לאט הקשר התהדק וכיום יש לנו קשר חזק וטוב. אני יודעת שהוא אוהב אותי, כיון שהוא אמר לי זאת הרבה פעמים, ואני גם מאוד אוהבת אותו. אנחנו גם מדברים בטלפון ונפגשנו כמה פעמים. אנחנו יודעים שנינו שבע``ה עוד כמה שנים אנחנו רוצים להתחתן ולבנות ביחד בית, הקשר בינינו מאוד חזק וכפי שאמרתי- אנחנו אוהבים אחד את השניה. אבל כמובן שהדבר לא אפשרי כל כך בזמן הקרוב, כשהוא השנה יהיה אי``ה שמיניסט ואני שביעיסטית. יש לציין שאני מאוד רוצה לעשות ש``ל, זו שנה שנראית מאוד חשובה בשבילי ואני לא יודעת האם אני מסכימה לוותר על שנה זו ולהתחתן (למרות שזה גם משהו שאני מאוד רוצה לעשות...), כך שיש מינימום עוד שנתיים (במידה ואני אוותר על עשיית ש``ל)-שלוש. שאלתי לרב היא: כרגע אנחנו לא יכולים עדיין להתחתן, זה ברור מאליו. מה אנו צריכים לעשות בינתיים, עד שנוכל בכלל לחשוב על חתונה? איך הקשר שלנו צריך להיות, האם יש דברים שאנו צריכים להימנע מהם וכיו``ב? אם הרב יוכל לפרט ולענות כך ששנינו נבין (השאלה נשאלת בשם שנינו). תודה וברכה.
תשובה
ב"ה.
ברכה ושלום.
מאוד שמחתילקרוא שיש בעם ישראל אנשים שאוהבים אחד את השני.
מצוות אהבת רעים היא מצווה מאוד בסיסית ויסודית ביהדות.
אולם נראה לי כי כדי לקיים את המצווה הזו יש כמה דרכים וכמה אפשרויות.
להמשיך כך כמו שאתם זה לבחור לקיים את המצווה בדרך הקשה ואולי הבלתי אפשרית ואולי בגדר של מצווה הבאה בעבירה!.
כדאי לכם בשלב זה להיפרד.
איש איש לדרכו. ולשמור אמונים לעוד שנה שנתיים.
בעוד שנה שנתיים תפגשו ואז תבחנו את דרככם ואת מועדות פניכם.
במשך הזמן הזה כל אחד יתרכז בעניניו הוא ,
בבניית אישיותו,
בלימודים,
בתחביבים,
בחברים,
בבנית אישיות,
...בבגרויות....
ואז... כשיגיע הזמן של עת דודים תקימו בית נאמן,
כי אז זה יהיה הזמן המתאים יותר.
בהצלחה.
לא קלה הדרך. אבל תבחנו מה האלטרנטיבות.
ובנתיים אפשר גם לחייך ללא סיבה,כמו בשירשל חוה
אני מעתיק לך אותו:
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא,
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם,
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמיים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם.
אם בעולם צחוקם של ילדים נשמע עדיין,
אם יש בו ליצנים וקרקסים ואגדות.
אם שיכורים רבים בו יש רבים ולא מיין
אם שירי ערש יש ויש חולמי חלומות.
צריך רק לחייך, רק לאהוב,
לא לפחד ולא לכאוב,
אז העולם בעצם לא כל-כך נורא.
צריך רק לחייך צריך לפתוח העיניים
צריך לצחוק ולחייך כי אין כל ברירה.
אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו,
והוא שותק והעולם כולו שותק,
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו,
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק.
ושוב לוטפת שמש את העיר המאוהבת,
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב.
האור נושק לצל והפסים את הרכבת,
רק אנו שוכחים מה שכל-כך
כל-כך חשוב.
צריך רק לחייך...
צריך רק לחייך אפשר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא
ביום סגריר.
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי
אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה
אפשר גם לשיר.
עוזיאל