שאלה
נוהגים לברך את ילדי ישראל בפסוקים "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" וכו'. ויש שמוסיפים: "ישימך אלקים... יברכך ה'" וכו'. בדרך כלל נוהגים לומר פסוקים אלו על-פה, ולא מתוך סידור. ואם כן שאלה: הרי פסק מרן ב- (שו"ע או"ח מט,א): דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה?
תשובה
א. ראשית, כבר הוסיף מרן שם: "כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל, כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן - מותר." ועדיין: יש מי שאומר שרק דוגמאות אלו שנזכרו בשו"ע הן שמותר לאומרן ע"פ, ולא יותר (מג"א). כן יש מי שאומר (משנ"ב) שאם שגור רק בפיו ולא בפי הכל, אינו רשאי לומר בע"פ (אמנם כף-החיים פסק שמותר).
ב. על כל פנים נראה, שהאיסור הוא רק אם קורא כקורא בתנ"ך, אולם בלשון תפילה נוהגים להקל.
ג. הלל - י"א מכיון ששגור בפיו יכול לומר בע"פ. אולם, כיון שפעמים קוראים הלל שלם ופעמים בדילוג - ראוי לקרא מתוך הכתוב, כדי לא להתבלבל.
ד. ברכת כהנים - רגילים לאומרה בכל יום לאחר ברכת התורה, ולכאורה היא שגורה בפי כל. אעפ"כ כתב בפרי-חדש, שש"צ שמקריא לכהנים יקרא מתוך הכתב. אין זה מטעם דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על-פה, אלא כדי שלא יטעה.
ה. כשאין בנמצא ספר ללמוד ממנו, רשאי לקרא על-פה דברים שבכתב, כדי שלא יתבטל מתורה.
ו. בדרשות ובשיעורים מצטטים לעתים פסוקים. אם פסוקים אלה שגורים בפיו ובפי כל – אין בכך, כאמור, בעיה. בכל זאת, יש המשנים את סדר הפסוק. ויש הסומכים על דעת הגאון, שרק כשמתכוון להוציא אחרים ידי חובתם אין לומר על-פה.
ז. זמירות של שבת וחג – יש המצריכים לאומרם מהכתב, ויש אומרים שכיון שהם חלק מתפילה, רשאים לאומרם על-פה.