שו"ת אמונה מהיר ומעניין

שלום תהילה, מקווה ששלומך טוב.

את שואלת שאלות נפלאות וחשובות, ואני שמח שזה מה שמעניין אותך. השאלות הן חלק בלתי נפרד מבירור האמונה שלנו, וחשוב לשאול ולבקש תשובות למה שלא יודעים. כל הכבוד!

לשאלתך הראשונה:

אני בטוח שהקב"ה אוהב אותך אהבה שלא תלויה בשום דבר, ויותר מכל אהבה שאנחנו יכולים לדמיין! הוא אבא רחום וחנון, אבא אוהב שכשיש צורך הוא גם מחנך אותנו בדרך שנעימה לנו פחות. וכמו שכשילד קופץ לכביש חלילה, אביו יראה לו פנים זועפות דווקא מתוך אהבתו, כך הקב"ה לפעמים מראה לנו פנים זועפות מרוב אהבתו אותנו. אם האבא יחייך וילטף את הילד באותו הזמן, הילד לא יבין שהוא עשה משהו שאסור לעשות! הפנים הזועפות הכרחיות פה דווקא לטובתו של הילד. האם הילד שאביו לוקח אותו לרופא שיניים וכואב לו, מבין שזה לטובתו? לא תמיד. ואף על פי כן זה ודאי טוב לו. אנחנו לא תמיד יודעים מה המטרה של מה שנראה לנו רע כרגע. אבל אנחנו מאמינים שגם הרע הוא מהקב"ה, וגם הוא ודאי לטובתנו. אחרת הקב"ה לא היה בורא אותו בכלל.

לשאלתך השנייה:

הקב"ה "בורא עולמות ומחריבן". וסיפור בריאת העולם הכתוב בתורה, הוא סיפור בריאת העולם הזה. אך אין זה סותר כמובן בריאת עולמות אחרים, והחרבתם. סיבת בריאת העולמות והחרבתם לאחר מכן, עמוקה מאד, ומבוארת בתורת הנסתר. כתוב במפורש בגמרא שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה, ובאלף השביעית - חרוב. כלומר, העולם יחרב..

נשמע מפחיד קצת? נסביר:

ישנם פירושים רבים לדברי חז"ל הללו, אך נתמקד בהסבר אחד נפלא מאד של המהר"ל מפראג:

הגמרא שם מחלקת את השנים בהם העולם יתקיים, לשלושה חלקים:

2000 שנות תוהו

2000 שנות תורה

2000 שנות משיח

סה"כ - ששת אלפים שנים.

אומר המהר"ל, שכל תקופה כזו - שמה דגש על המאפיין המרכזי שלה, אך לא באה לבטל או לסתור דברים אחרים. באלפיים שנות תוהו - היה בעיקר תוהו, אך היו גם דברים אחרים. התוהו היה בעיקר בתחילת התקופה (תחילת סיפור הבריאה).

בתקופה של אלפיים שנות תורה, התקופה האמצעית, האירוע המרכזי היה קבלת התורה. אך ודאי היו גם דברים אחרים. ובתקופה האחרונה, התקופה בה אנו נמצאים, באלפיים שנות משיח - בעז"ה יבוא משיח צדקנו. אך ודאי שיש לנו תורה גם בשנים האלו!

אם כן, חלוקת השנים מדגישה שהזמן מסוגל יותר לתוהו, לתורה, או למשיח, אבל לא שנים שמוקדשות רק לזה. מכאן לומד המהר"ל, שניתן לומר זאת גם על האלף השביעית.

כלומר, הדגש באלף השביעית, כמו בשנת שמיטה, יהיה השם יתברך. אך האם זה אומר שלא יהיה בכלל עולם גשמי? לא. העולם הזה, כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא בעיקר גשמי - עם שכינה אלוקית ששורה בו. חורבן העולם באלף השביעי יתבטא בכך שהסדר יתהפך. העולם יהיה מלא באלוקות, והגשמיות תהיה דבר שולי בו. כנראה שלא נבין לגמרי מה הכוונה עד שנרגיש את זה בעז"ה במהרה בימנו.

לשאלתך השלישית:

לפי השאלה, אני יודע שאת רוב מה שצריך כבר יש לך. רצון! הקב"ה רוצה את הלב שלנו, הקב"ה רוצה שנרצה לעבוד אותו טוב יותר. כמובן שאם אנחנו גם מצליחים – אדרבה! זכינו, ולשם אנחנו צריכים לשאוף. הרצון לעבוד את ה' יותר טוב, הוא עצמו הדרך הטובה ביותר גם להצליח לעבוד את ה' טוב יותר. אפשר ללמוד ולהתבונן יותר במציאות ולראות כמה טוב ה', ומתוך כך להתעורר לעבוד אותו בשמחה גדולה וברצון גדול.

לשאלתך הרביעית:

יש הרבה מאד ספרי אמונה, וכמובן ולכל אחד ואחת מתאים משהו אחר. מסילת ישרים, מורה נבוכים, ספר העיקרים, חובות הלבבות, אמונות ודעות – אלו ספרים יותר בסגנון ששאלת עליהם.

לשאלתך החמישית:

את המהלכים האלוקיים אנחנו לא יודעים. הקב"ה לא מגלה לנו את הקץ, וגם אסור לנו לחשב אותו. מה שבטוח הוא, שהקב"ה שכל כולו טוב, וודאי רוצה להיטיב איתנו, לא מעכב אותו "סתם". וכמו שאנחנו מאמינים ומשתוקקים שבכל רגע ורגע יבוא המשיח, ברור שה' יתברך רוצה ומצפה לזה, עוד יותר מאיתנו. הוא רק מחכה לרגע המתאים ביותר.

כל רגע שהמשיח לצערנו עוד לא פה, אנחנו יכולים לנצל כדי להיות טובים יותר. "כל עכבה לטובה" כתוב. אפשר להסביר הרבה הסברים ולהביא עוד הרבה מאד אפשרויות למה המשיח עדיין מתעכב מלבוא. "אם ישראל משמרין ב' שבתות מיד נגאלין". אומרת הגמרא במסכת שבת, וגם לזה רבו ההסברים והתירוצים.

על השאלה מתי יגיע המשיח ולמה הוא לא בא עכשיו, כנראה שאין מי שיודע לענות בצורה ברורה וודאית. אבל מה שבטוח הוא, שאנחנו יכולים להתחזק כל אחד במשהו כדי לקרב את בואו. להתחזק בשמירת שבת, שמירת העיניים, טהרה וקדושה, דיבור נקי, יותר חסד, תפילה ואמונה. כל אחד מה שמתאים לו. ובעז"ה הקב"ה יראה את הצעקה הגדולה שלנו והרצון הפנימי והעמוק שמבקש גאולה ומשיח במהרה, ויביא לנו את משיח בן דוד במהרה.

מקווה שעזרתי ושהתשובות יתיישבו על ליבך. מוזמנת כמובן תמיד לחזור ולשאול שוב אם משהו לא מספיק מובן.

בהצלחה רבה!

ישראל