אמונה

בס"ד
שלום רב,

דווקא אצל אנשים כמוך שהדת מאוד חשובה ויקרה להם יש הרבה יותר רגישות לחסימות מאשר אצל אנשים שזורמים עם הדת מתוך הרגל ושיגרה. קשה לי לקבוע על פי הדברים הקצרים שאתה כותב, אבל אני מתרשם שאתה אדם רגיש (הצורך שלך להרגיש משהו בכותל מעיד על כך).

מהנסיון החינוכי שלי עם צעירים, מצאתי שמצב כזה נובע משתי סיבות:

א. הרבה פעמים חסימה נתפסת כחסימה דתית אבל היא חסימה רגשית כללית יותר. החסימה מורגשת אצלך דווקא בתפילה ובשמירת שבת בגלל שנושאים אלו חשובים לך מאוד.
אני מבקש ממך לבחון אם זו חסימה רגשית כללית: האם יש לך פנאי נפשי ויכולת רגשית לחוות שיחה עמוקה עם חבר, להתרגש מקריאת שיר או ספר, להתלהב מאמנות או מנוף מדהים?

ב. לעיתים החסימה נובעת מחויה שלילית שהיתה לך עם מישהו שמסמל עבורך את העולם הדתי:
הורה שהקפיד אתך יותר מדי.
מורה \ מחנך שמצד אחד מקפיד על קיום מצוות ומצד שני יש בו משהו מקומם ומרגיז.
דמות רבנית ביישוב או בקהילה שלך שקרה לך משהו לא נעים אתו.

לסיכום - אני מנסה לטעון שהחסימה לא מתחילה בתחום הדתי אלא בתחום אישי אחר. אם תזהה את השורש האמיתי של החסימה, תדע להפריד בין החסימה ובין העולם האמוני שלך ולפתוח אותו בלי הפרעה.
אפשר שאם תזהה את שורש החסימה שלך תדע לפתור גם אותה.