אמונה

בס"ד
שלום רב,

ספר מסילת ישרים - פרק יט - בביאור חלקי החסידות
"והנה בארנו עד הנה החסידות מה שתלוי במעשה ובאופן העשיה, נבאר עתה התלויה בכונה, וכבר דברנו גם כן למעלה מענין לשמה ושלא לשמה למדרגותיהם, אמנם ודאי שמי שמתכוין בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים, לחזות בנועם ה' לבקר בהיכלו, ולקבל הגמול אשר בעוה"ב לא נוכל לומר שתהיה כונה זו רעה, אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר טובה, כי עד שהאדם מתכוין לטובת עצמו, סוף סוף עבודתו לצורך עצמו. אך הכונה האמתית המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה, הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה, וזה יהיה אחר שהתגבר באהבה אליו יתברך, ויהיה חומד ומתאוה אל הגדלת כבודו, ומצטער על כל שימעט ממנו..." – עד כאן דברי הרמח"ל.
מדובר כאן על מי שנמצא בדרגת ה-'אהבה'. הרמח"ל קורא לכך 'לשמה' זהו מי שלא פועל מתוך אינטרסים.
בדרגה 'שלא לשמה' אדם מחפש את טובת עצמו - גמול בעולם הבא או משהו דומה שמבטא את שכרו של המאמין.
הרמח"ל מדגיש כאן שהמאמין המעמיק יותר, מי שכוונתו לאהוב את ד', מבין שאמונה לא באה להציע יתרון לעצמו. האמונה באה לפעול למען הדברים הכי גדולים שיכולים להיות - כאן קובע הרמח"ל שהדבר הכי חשוב בעולם זה הקב"ה וממילא כל מי שפועל לריבוי כבודו עושה את המעשה הנכון ביותר.
ד' לא דורש את כבודו. המאמין הוא שמבקש לכבד את ד', מדעתו שלו, מתוך מה שהוא מבין שזה המעשה הכי נכון עבורו באשר הוא מלא כולו באהבת ד'.