חברתי ואני מתחרות "מי יותר דוסית": איך יוצאים מזה?

שלום הדר!

פתחת את שאלתך-מכתבך במילים חמות ופרגון מכל הלב. תודה רבה, זה מחזק ומשמח מאוד ונותן לנו שמחה להמשיך במעשינו. אני בכוונה מדגישה את הפרגון הגדול שנובע ממך, כדי להאיר את עיננו שיש להגיד אותו גם לאנשים קרובים שעזרו לנו, כי לעיתים (קרובות) אנו שוכחים זאת. ולענייננו כאן- את מעידה על חברתך שליוותה אותך וסייעה לך להגיע למה שאת, דבר שאת מעריכה מאוד. האם היא יודעת על הערכתך? אולי כדאי להוקיר תודה במכתב, במתנה קטנה וכדומה על הערכתך.

תהיי בטוחה שזה לא יוריד מערכך ורק יתרום לשתיכן. הוקרת הטוב היא מפתח חשוב בקשרים אנושיים.

ומכאן- להמשך דרככן. את מה שאת מתארת, קצת מתח סמוי בעבודת ה' של שתיכן, הגמרא שלנו כבר הכירה כבר לפני שנים רבות: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב ע"א). כלומר, הקב"ה טבע בכולנו את האפשרות לבחירה חופשית. ולכן, ככל שאדם גדל מבחינת טוב ואור, במקביל הוא גם גדל, בעצם, בכוחותיו השליליים. אז קודם כל, אנחנו מבינים שיש קצת משהו לא בסדר. אבל בעומק, יש בזה גם משהו שמחמם את הלב: יש יהודי/ה שרוצים להתקדם בעבודת ה' שלהם, אך עושים זאת קצת בצורה שגויה. הם מסתכלים על אחרים ובכך משווים את עצמם אליהם.

אך זו אינה הדרך.

מה עושים?

ראשית, אני רוצה לחזק את ידייך: נשמע שאת בהחלט בדרך הנכונה, ובעצם התשובה כתובה במה שכתבת.. את מודעת לכך שמשהו לא כל כך תקין, לא נכון, בחברות שלכן (השכל מבין שאין שום תחרות). זו כבר חצי דרך. ומכאן לשלב הבא, שבו דיברתן על הנושא, ובכך עשיתן שיקוף ותיאום ציפיות, שעוד נשוב אליה בהמשך בע"ה.

עבודת ה' היא אחד הדברים הכי אישיים של האדם היהודי. המצוות, הרגשות, לימוד תורה, אהבת ה' ועוד ועוד. כמובן שאם יש קשיים אפשר לשתף כדי לדעת איך ומה לעשות; אבל בדרך כלל, ביומיום ובשמחה, בעצם אנחנו מדברים עם הקב"ה- עם אבא. וכשמדברים עם אבא, לא צריך אישורים מבחוץ, מחברות או מהסביבה.

הגדרת יפה שמה שמפריע לך בקשר עם חברתך הוא התחרות "מי יותר". בשורש, בעומק- יש כאן מעטה של קנאה אחת בשניה.. על מידת הקנאה יש רבות על מה לדבר וכולנו כך או אחרת לוקים בה. רק אגיד לענייננו שכמו הרבה דברים שיש להם צד חיובי ושלילי, גם בקנאה יש צד חיובי: הרצון להגיע לשלמות, להתקדם ולהשתפר תמיד. נשמע ששתיכן שואפות מאוד להיות במגמת עליה, וזה דבר מבורך כשלעצמו.

כי באמת, חלק מעבודת ה' שלנו כיהודים זה כל הזמן להשתדל להיות בעבודה, בעמל, ולהיות במגמת התקדמות (אחרת, חלילה, מדרדרים). כמובן שיש עליות וירידות, זה נורמלי לחלוטין. אבל לב השאיפה- הוא תמיד להתקדם ולרצות להיות בעלייה. כך שבעצם ה"תחרות" כביכול לא רלוונטית, כי תמיד תתקדמי! בעזרת ה', וכך גם חברתך. ואין גבול, אין גבול לעבודת ה': במידות, במוסר, בשמחה, בלימוד תורה, בחיי תורה ועוד ועוד.

גדלנו על כך בגן ש"כל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כ"ז ע"ב). כל עם ישראל קשור אחד בשני, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פיזית. וזה גם אומר שלא מוותרים על אף אחד ואחת. כי את, כן- את, יחידה ומיוחדת, יש לך את האות שלך בתורה. אני בטוחה שלך ולחברתך יש דברים משותפים, אך גם כל אחת שונה. מה שקשה לך, פחות קשה לחברתך, וההפך; לאחת קשה מצוות הצניעות ולשניה קשה מצוות השבת. יש לך את הנתונים המיוחדים שהקב"ה בחר לתת רק לך ולא לזולתך (אופי, משפחה, רצון, כשרונות..) וכך גם לחברתך. מה שבעצם מביא אותנו למסקנה, שאי אפשר באמת ל'השוות' מי יותר טובה כביכול. שתיכן טובות ומעולות. והראשונה שתשמח בחברתה, היא בעצם הזוכה הגדולה. לא סתם מלמדת אותנו מסכת אבות (ד,א'): "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ".

אגב, זה שאת מצליחה לשים את האצבע על מה שמפריע לך בקשר, שהצלחת לדייק- זה יכול בע"ה לעזור גם בתחומים אחרים. קנאה ותחושת תחרות יכולה להגיע לעוד הרבה דברים, פיסיים ומעשיים; האם כשחברתך או אנשים אחרים מסביבתך הקרובה יעברו טסט, יתחתנו והצלחות אחרות, האם גם שם תשמחי ותביני שלכל אחד ואחת השגחת ה' משלו? וכמובן, שהשגחתו גם עלייך.

אז לאור מה שאמרנו. אנחנו צריכים להבין שהקב"ה מעוניין בעבודת ה' האישית של כל אחד ואחת, מה שאנחנו יכולים ומתקדמים ולא בעבודת ה' של מישהו אחר שאנחנו רוצים להיות כמוהו.

בחזרה לשיחתך עם חברתך: אמנם שתיכן יודעות מה קצת מפריע בקשר, אבל מהן המסקנות? הייתי מציעה לך לשבת עם עצמך ולהתמקד בך. עכשיו, יש לחשוב מה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. אולי לשמוע שיעורים או ללמוד עוד על אמונה בהשגחת ה', קצת להעמיק על מידת הקנאה (מצרפת קישור בהמשך), אולי לעשות קצת כללים עם חברתך (כמובן בתיאום איתה) אם מישהי מתחילה כביכול במה היא יותר טובה, השניה מזכירה לה בעדינות שזה לא עושה לשתיכן טוב. וההמלצה החמה שלי, היא במה שאת פתחת בו: לפרגן, לפרגן, ושוב לפרגן! מתוך הבנה שזה ממש לא בא על חשבונך. להפך, אנחנו מאמינים בקב"ה שעושה טוב לכולנו, וזה גם חלק מעבודת ה' שלנו, וזה כשלעצמו מגדיל ומגדל אותנו. שנזכה!

המון הצלחה! ותודה רבה!

שרון

קישור לתשובה שניתנה לגביי מידת הקנאה, ניתן ללמוד ממנה רבות: https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%AA%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%94/