איך עובדים את ה' באהבה ולא מתוך פחד?

שלום וברכה.

איזה כיף לך שחזרת בתשובה, בטוחה שזה מסע מרתק מעין כמוהו.

אני חושבת שהתהליך שאת מתארת הוא תהליך טבעי, ואת לא צריכה להיבהל ממנו! אני חושבת שאפשר לראות את אותו התהליך בדיוק בעוד תחומים.

תמיד בהתחלה, כשמשהו חדש, יש יותר התלהבות ושמחה, ואחרי כמה זמן זה כבר נהיה משהו יומיומי, פחות מלהיב, ואולי אפילו מציק וקשה. האתגר הוא לראות איך שומרים את השמחה גם בהמשך התהליך. אם אני מאמינה בבחירה שלי, אז אני יכולה להסתכל על האתגרים היומיומיים שנובעים מתוכה כהזדמנות להעמיק את הקשר אל הבחירה הזו, לברר אותה ולבחור בה שוב ושוב. וזה שיש קשיים, זה לא אומר שהבחירה לא היתה נכונה!

בהתחלה זה חדש, אז ברור שזה משמח ומלהיב. אגב, אני לא בטוחה שההתלהבות של ההתחלה צריכה להישאר באותה הצורה. התלהבות של התחלה זה הרבה פעמים התרגשות ממשהו חדש, ולא בהכרח משהו עמוק שנטבע בי פנימה. התפקיד שלנו, אני חושבת, הוא לנסות להעמיק ולברר, להיות שלמים עם התהליך שלנו ולהצליח לשמוח בו, שמחה יותר עמוקה אולי, למרות ומתוך הקשיים והסזיפיות.

וכן, כדאי לדעת שזה תהליך. זה לא משהו שייקח יום או יומיים. כדאי לשמוח בתהליך הזה! באופן כללי, היהדות מאוד מכונת אותנו להאמין בכוחה של הדרך. הרב קוק קורא לזה "השתלמות". אין שלמות בעולם הזה, הקב"ה הוא לבדו השלמות, ואנחנו בני האדם, אנחנו מוגבלים. כל שנדרש ממנו זה להשתלם, כלומר להיות כל הזמן בתהליך של שאיפה לשלמות. זה תהליך תמידי שלעולם לא נגיע לסופו כי הרי בכל נקודה שנגיע אליה, תמיד יהיה אפשר להתקדם עוד. איזה מדהים זה! יש לנו מצע אינסופי של התקדמות. הקב"ה אף פעם לא אומר לנו שזהו, נגמר. אף פעם לא אבוד, אף פעם לא סיימנו להתקדם. תמיד יש עוד! תמיד אפשר להיות יותר!

אז אפשר בעצם להבין מכאן שהתהליך, הוא עצם המטרה. היחיד שיכול לעשות דברים בפתאומיות, ללא תהליך, זה ריבונו של עולם. אנחנו בני האדם נבראנו בצורה שדברים לוקחים זמן ועמל. וזה בסדר גמור! וכך זה מיועד להיות. לכן אני חושבת שעלינו לשמוח בתהליכים, ביומיומיות, בצעדים הקטנים. בסופו של דבר הם אלה שמחשלים אותנו ובונים בנו קומות נוספות ומגדלים אותנו להיות מי שאנחנו.

עצם זה שאת מודעת לאיפה את נמצאת ולאן את רוצה להגיע – אני חושבת שזו כבר חצי מהדרך, ושזה מיוחד מאוד ולא מובן מאליו.

בנוסף, היחס בין יראה לאהבה בעבודת ה' זו נקודה מאוד משמעותית ובסיסית, וקולמוסים רבים נשתברו עליה. הקב"ה הוא גם "אבינו", אך הוא גם "מלכנו". יותר מכך, במקורות רבים מופיע שהיראה קודמת לאהבה. אנחנו קודם כל מתבטלים מפני רצונו. אנחנו קודם כל יודעים שהוא גדול, שהוא השליט, שהוא המלך ושאנו עבדיו. שאנחנו עושים את מה שציווה מפני שהוא ציווה ולא מפני שום סיבה אחרת. אחרי שבנינו את הקומה הזו, אפשר גם לבנות קומה של אהבה. קומה של 'אבא'. וצריך לדעת - גם אהבה זו שאנו מצווים בה, היא אינה דבר של מה בכך. היחיד שמחליט איך עובדים אותו באהבה – זה הוא יתברך בעצמו.

הקב"ה נתן לנו את הדרך כיצד להגיע לאהבתו. המעשים שמקשרים אותנו אליו אלו המעשים שהוא ציווה עליהם. אני יכולה להמציא, ולהחליט שאני עושה דבר מסוים ושהוא מקשר אותי אליו יתברך, גם אם זה הפוך ומנוגד למה שהוא ציווה. אבל האם ייתכן? האם ייתכן שהוא ציוה דבר מסוים, והדרך להתחבר אליו תהיה הפוכה מהציווי?

אני חלילה לא רוצה לקטרג על הדור המופלא שלנו, דור הגאולה. ואשרי דורנו שיש לו אנשים גדולים כמוך. אך ארצה לציין תופעה מסוימת שצריך לתת עליה את הדעת –

בדורנו כיום, אנשים רבים מחפשים יותר את קומת האהבה ופחות ופחות מחפשים את היראה. רוצים רק להרגיש את החמימות, את החיבור, את הכיף, ולא מעוניינים בהכרח להתחבר למה שפחות כיף. לא מרגישים את הגודל של רבש"ע. לא מפחדים ממנו. מחליטים מה הדרך להתחבר אליו, ולא בהכרח מנסים להבין איך הוא רוצה שנתקשר אליו, שנתקדש.

אנחנו קודם כל עושים כי הוא ציווה. כי הוא מחליט. כי אנחנו עבדיו. ואח"כ אנחנו גם מבינים שזו זכות להיות עבדיו! שזה משמח מאין כמוהו!

אשרייך שקיימת בך היראה הזו. זהו לא דבר מובן מאליו, ובטח שלא דבר רע. אני לא חושבת שלהתנהל כל הזמן מתוך פחד זה בהכרח דבר נכון, ותכף אתייחס לכך. אך עצם זה שיש בך את הקומה הזו זה בכלל לא מובן מאליו. תעריכי זאת!

אז איך מתחילים להשתלם לעבר עבודת ה' באהבה?

מומלץ מאוד ללמוד! לקרוא ספרים, לשמוע שיעורים. בצורה מסודרת, משהו קבוע, כמובן משהו שאת יכולה להרשות לעצמך ושתעמדי בו. אבל הכוונה היא לא מדי פעם, אלא משהו שיטתי ומסודר שיכול להתיישב על ליבך ולפתוח אותו.

וגם – ממליצה ללכת למקום שאת מתחברת אליו. מתחברת לסגנון, לאנשים שמלמדים, לאווירה. "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ".

מצרפת לך רשימה של כמה ספרים, גם ספרים שעוסקים באהבת ה' וגם כאלו שעוסקים באופן כללי באמונה ובמוסר. אני באמת חושבת שבאופן כללי ללמוד אמונה זה טוב ומעצים, מחבר אותנו אל ה' וגורם לנו להכיר בטובו ובחסדו, ולעובדו באהבה:

ספרים שעוסקים באהבת ה'

אהבת עולם אהבתיך של ישיבת רמת השרון

בניין אמונה של הרב בלייכר. הפרק הראשון לאחר ההקדמה הוא על אהבת ה'.

רמב"ם הלכות תשובה הרמב"ם, מגדולי הראשונים והפוסקים, עוסק באהבת ה' ויראתו וכותב דברים מופלאים. ממליצה בחום ללמוד לבד, או בחברותא.

ספרי אמונה כלליים ובסיסיים שמשמחים את הנפש

מסילת ישרים – אם לא תספיקי ללמוד, ממליצה לפחות על החלק של מידת היראה, הוא יסביר ויחדד לך נקודות.

אורחות צדיקים

נתיבות שלום – על שלל נושאים.

תכלס? אני שוב ממש ממליצה ללכת לשיעורים קבועים. התורה משמחת ומאירה, ובפרט לימודי אמונה שמחברים אותנו אל הגודל שקיים בכל המערכת הזו שנקראת עבודת ה', שנקראת תורה.

אם תרצי יש במכון מאיר שיעורים רבים שפתוחים לנשים. יש גם במכון אורה ובאופן כללי במדרשות שפרוסות ברחבי הארץ יש שיעורים שפתוחים לציבור הנשים הרחב.

תוכלי למצוא גם דמות שתוכלי להיוועץ עימה, לשתף אותה ואולי אפילו ללמוד עמה.

לסיום, אצטט בפנייך את דברי הרמב"ם מספרו "היד החזקה":

"האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי.

וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך... מה אנוש, כי תזכרנו".

מקווה שסייעתי, ולו במעט.

הרבה הצלחה!

נעמה

(7)