שאלה
שלום הרב
אני בחורה בתהליכי התחזקות.
בשנה האחרונה זה צבר תאוצה.
אני יוצאת עם בן זוג שגם מתחזק. דתי- מקיים את המצוות מתוך יראה ואהבה.
אך אני מוצאת את עצמי מקיימת את הדברים רק מתוך אהבה והבנה שהתורה היא אמת,ואורח חיים נכון.
אך אין בי את היראה.
קשה לי להאמין במציאות של גן עדן וגהינום- זה לא נתפס לי.
קשה לי להאמין במציאות של שכר ועונש, בעולם הזה גם, אך בעיקר בעולם הבא.
ולכן כנראה שאין בי את היראה.
אני יודעת שיראה זה חלק מאוד חשוב בקיום התורה והמצוות- על מנת להמנע מחטאים.
מה אני עושה על מנת שתהיה בי היראה הזו?
לא יראה שתגרום לי לא לקיים את הדברים מתוך שמחה ואהבה,אלא יראה שתמנע ממני לחטוא.
אני רוצה להגיע למקום הזה שיש בי יראה ואהבה-
גם כי אני יודעת שזה מה שנכון שיהיה,
וגם על מנת להגיע לאותה רמת אמונה כמו של בן זוגי.
איך אני עושה זאת?
לתשובתך אודה,
בברכה,
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש דרכים רבות של יראה.
החילוק הבסיסי ביותר הוא בין יראת עונש ויראת רוממות.
יראת עונש זו מדרגה מאוד בסיסית שהרי מי שיש בו יראת עונש בעצם אוהב את עצמו ודואג לעצמו.
היראה הראויה היא יראת רוממות - מתוך הכרה והערכה עצומה של גדלות ד' אתה נרתע ונמנע מלעבור על מצוותיו.
מתוך דבריך נראה לי שאת חשה שאין בך יראת עונש. את יראת הרוממות שיש בך את מבינה כחלק מאהבת ד' שלך.
אפשר לומר שהאהבה היא הרצון להתקרב אל ד' ולהדבק בו. והיראה היא ההכרה בגודל המרחק האין סופי שלמרות הכל קיים ביננו ובין האין סוף האלוקי. הכרה שמעצימה עוד את ההתפעלות שלנו מד'.
גם המושגים של שכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא לא צריכים להצטייר דווקא בצורה הפשטנית שלהם אלא יותר בבחינה של מעשה ותוצאה טבעית שלו. דוד המלך בתהלים פרק נא מתאר את הייסורים שלו אחרי החטא, תחושת ההתרחקות מד' שהיא העונש הגדול ביותר עבורו.