אמונה וחיזוק: איך ייתכן שדווקא דתיים וצדיקים נפגעים?

שלום לך!

שאלת שאלה כל-כך טובה, שנשאלה עוד מאז נתינת התורה. ניתנו לה תשובות מגוונות – אבל את המענה הנכון רק הקב"ה עצמו יכול לתת. לצערנו, אין לנו נביאי אמת שימסרו לנו את דברו. אני לא יודע אם חווית משהו אישי שגרם לך לשאול את השאלה הזאת. לכן נדבר באופן כללי, ואתה מוזמן לחזור עם שאלה מפורטת יותר. עוד אקדים ואומר שאינני רב, ולכן אם לא תמצא מענה מספק מהתשובה הכללית שאכתוב– אולי כדאי שתפנה אל רב מוסמך לשיחה של 4 עיניים.

נתחיל בהגדרות "שומרי תודה דתיים" ו"חילוני שאין לו טיפת אמונה". לשניהם יש משהו משותף שאין לאחרים – הם יהודים! כולם בניו של הקב"ה "בין כך ובין כך". ולקב"ה אין העדפות בין בן לבן. מסיבה זאת כדאי להימנע מלחשב מי יותר טוב ומי מרוויח יותר.

המושג "חילוני" בא מהמושג חול – עוסק רק בחול. דתי – עוסק רק בדת. ביהדות, כיום, לא בטוח ששני המושגים עדיין קיימים. היופי הוא שלא צריך ללכת לקיצונית של כופר או צדיק. כמעט אין יהודי שאין לו טיפת אמונה. אפילו אלה שסותרים את האמונה – חייבת להיות להם אמונה ברמה כלשהי כדי שידעו מה ואיך הם סותרים. וגם, יש כמיהה רבה לאמונה כלשהי! למשל, היוצאים לחו"ל כדי "למצוא את עצמם" מגיעים לעתים לא נדירות ליהדות.

מצד אחד, אדם המוגדר כ"חילוני" מקיים מצוות ממש חשובות, במודע ושלא במודע: ישיבה בארץ, התנהגות בדרך ארץ ובחסד, שירות צבאי או לאומי, ועוד רבות... מצד שני, כמעט אין יהודי המוגדר כ"דתי" שאין לו טיפת "חילוניות". כמו התפרנסות למשל. נמשיך מהמושג המהדהד "צדיק, ורע לו – רשע, וטוב לו". לפני כן, נבהיר מראש נקודה חשובה שצריך שתישאר לנו תמיד בראש: חילונים, אינם בהגדרת רשעים!

נדון בעיקר בחלק השני שהמשפט הזה מדבר עליו, שמושפע מהחלק הראשון.

הבאנו בשאלה כמה מקרים מצערים מאוד שבאמת עלולים לגרום למצב של שאילת שאלות של קושי באמונה. זה גם קרה למשה רבנו, האיש שהקב"ה העיד עליו בעצמו "פה אל פה אדבר בו". כשראה משה שסורקים את רבי עקיבא במסרקות של ברזל – התקשה באמונה. רבי עקיבא, שכולו תורה, מעודד הלאומיות, שלמשה היה קשה ללמוד בבית מדרשו – נהרג בכזה עינוי גדול. "זאת תורה-וזאת שכרה?!".

אם נביט במבט מורחב, נראה שלמרבה הצער דברים רעים קורים לא רק לשומרי תורה ומצוות, אלא – לכל אדם בעולם! בשנה יחידה בכל העולם ישנם נפגעי תאונות דרכים רבים יותר מאשר נפגעי טרור. מחלות שונות ואסונות טבע מתרחשים בכל מקום. ועוד דוגמה עכשווית – הירי בחברה הערבית... בקיצור: הדשא של השכן לא ירוק יותר.

ובין אחים: בצה"ל ובשירות הלאומי משרתים נאמנה שומרי תורה מצוות וגם אלה שאינם שומרי תורה ומצוות כתף אל כתף, וחווים יחד את אותם הקשיים. וכך אותה רמת עוני, קשיים במצב המשפחתי לכל אדם. ועוזרים ותורמים איש לרעהו במסגרות שונות.

דבר נוסף חשוב: בזכות שיתוף פעולה בין שומרי תורה מצוות ובין אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, נוצרה לנו מדינה יהודית שמצד אחד, לאומי, חיה ובועטת, ומצד אחר, דתי, מלאת תורה ויהודים מאמינים שלאו דווקא דתיים (בתקשורת לא מדווחים על זה). דבר שלא היה כבר בערך 2000 שנה!

אז אחרי כל הקשיים שהזכרנו, אולי עולה המשך השאלה – "בן אדם חילוני ואומר לעצמו: הנה תראה, הם דתיים והשם פגע בהם. אז אולי לא כדי להתקרב לדת, אולי בכלל השם רוצה שנעשה משהו אחר ולא ללכת עם כיפה וציצית". אולי זה כמו לומר, להבדיל: "הנה תראו, מכונת הממתקים הזאת בלעה להמון אנשים את הכסף. אולי לא שווה או לא כדאי לאכול במבה". נשמעת מסקנה חכמה?

הקב"ה הוא לא מכונת ממתקים. שילמת – קיבלת. זה נכון שהקב"ה הבטיח על שמירה כמו ששאלת (שגם זה עניין עמוק), אבל היא דיברה על כלל ישראל ולא על כל אחד בפרט. אם היה כך – לא הייתה בחירה חופשית, והמצווה שנכונה גם לפרט "ובחרת בחיים" הייתה נעלמת!

במובן המטאפיזי-אמוני, היהדות טוענת שיש לפעול לפי כללים מסוימים, כי זה מה שבורא העולם (שמבין ביצירתו) – הקב"ה ציווה..

באותה נשימה היהדות אומרת שיש לדרך תועלת יומיומית חברתית ואישית. אבל זה לא מבטיח הצלחה, בטיחות ואושר.

כל אחד רשאי לבחור דרך חיים, בין דתי ובין לא דתי. בין אנשים בעלי ערכים כאלה ובין ערכים אחרים. ואנחנו, באופן פרטי לא מחייבים אף אחד. גם ביהדות עצמה, לכל אחד יש דרך עלייה המתאימה רק לו וקצב עלייה שמתאים רק לו.

דבר אחרון: ממליץ לך ללמוד בקביעות ובקצב שלך את הספר "עיין ערך יהדות" – הרב חגי לונדין. מסביר בבירור, בשפה של ימינו ובקצרה מושגים ביהדות.

וכן ממליץ לך לראות/לשמוע את סדרת "שיעורים במחשבת ישראל – הרב אורי שרקי" באתר מכון מאיר (שעה לשיעור), ובמיוחד את 2 השיעורים על "שכר ועונש" עליהם דיברנו. http://www.meirtv.co.il/site/set.asp?id=22280

מקווה שעניתי על שאלתך. אתה מוזמן לעדכן ולספר עד כמה נעזרת בה, באמצעות שאלה נוספת.

שבוע טוב!

דורון