אמא כועסת

בס"ד
שלום רב,

את מתארת מצב קשה מאוד. אמא שלנו אמורה להיות הכי קרובה והכי טובה לנו - אצלך זה הפוך, זו מציאות קשה ומייסרת.

כל מי שיודע לשאת מבט ולהתבונן סביבו מגלה שזה חלק מהעולם שלנו. להרבה אנשים יש חיים שקטים וטובים אבל יש הרבה מאוד אחרים, בכל הגילים, בכל השכבות שהקב"ה עשה להם חיים קשים:
זה יכול להיות קשיים במשפחה כמו אצלך, או קשיים כלכליים או קשיים בריאותיים או קשיים נפשיים... (באתר 'כיפה' יש שאלות רבות מאנשים שמשתפים בסבל שלהם שהוא בכלל לא באשמתם ולא באחריותם).

אבקש לנחם ולחזק אותך בכמה אפיקים:

1. נסיון - אם עמדת בקשיים הללו עד היום, סימן שיש לך כוח להתמודד. תאמיני ביכולת הזאת שלך ותתגברי.
2. מרחק - את כבר לא צעירה, את יכולה להתרחק מהבית, לעבוד או ללמוד ולגור במקום אחר, למעט את השהיה שלך עם אמך וכך להקל על עצמך.
3. זמן - תתבונני קדימה. עוד שנים ספורות את יכולה להתחתן ולהקים בית לעצמך. את צריכה לחשוב על כך שעקר הקושי כבר מאחוריך, העתיד הוא במשפחה שאת תקימי, שם ההשפעה של אמך תהיה קטנה מאוד.
4. יש מקום לנסות לשוחח עם אמא שלך - רק בתנאי שהדבר לא יקלקל יותר. אולי בשעה שהיא רגועה ושלווה - להסביר לה שהכעס שלה קשה לכולכם, לנסות לגרום לה להבין שאפשר אחרת - גם אם יש לה דברים לומר - לא חייבים לכעוס.
בכל מקרה תזכרי את הכלל: כשכועסים בחזרה לא מרגיעים כעס אלא מעצימים אותו. בשום אופן לא לכעוס בחזרה.

בברכה והבהצלחה!