שאלה
האם יש איסור לאכול או לעשות מלאכה סמוך לזמן ספירת העומר?
מה הדין אם כבר התחיל באכילה או בעשיית מלאכה והגיעה שעת הספירה?
תשובה
א. מצוות שקבוע להן זמן, כגון ספירת העומר - יש להימנע מאכילה ומעשיית מלאכה כחצי שעה קודם שהגיע זמן קיום המצוה (שקיעת החמה). הבדל יש אם חיוב המצוה הוא מדאורייתא או מדרבנן: אם היא מדאורייתא - גם אם התחיל, פוסק; ואם מדרבנן - אם התחיל אינו פוסק מאכילתו וממלאכתו.
באשר לספירת העומר נחלקו הפוסקים אם חיובה בזמננו מדאורייתא (דעת הרמב"ם והחינוך) או מדרבנן (רוב הפוסקים). אעפ"כ פסק הרמ"א שאם התחיל לאכול קודם זמן הספירה - פוסק. יש שביארו שלדעת הרמ"א אכן ספירת העומר בזה"ז מדאורייתא. לפי"ז לדעת רוב הפוסקים, שהספירה מדרבנן, אינו מפסיק מאכילה או מעשיית מלאכה אם התחיל.
אולם יש שפסקו שלמרות שספירה מדרבנן, מכל מקום יש להפסיק כיון שזמן קיומה של מצוה זו הוא קצר, או משום שמצוה דרבנן זו תוקנה כ"זכר למקדש".
הדברים נוגעים בעיקר למשתתפים בשמחות: עליהם להימנע מלהתחיל בסעודה קודם שיתפללו מעריב ויספרו את העומר. אם הדבר קשה יש למנות שומר שיזכיר למסובים להפסיק באמצע אכילתם, ולספור.
"נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך" (שו"ע או"ח תצג, ד). מלאכה זו הינה תפירה, אריגה וכיבוס אבל בישול וכדומה מותר.
ספק הוא אם האיסור הוא משקיעת החמה ועד אור הבקר, או עד אחר ספירת העומר. ומי שנוהגת עד אור הבוקר תבא עליה הברכה.
יש מהאחרונים שכתב שאיסור המלאכה חל גם על אנשים. ועל כל פנים, עד שיספור את העומר אסור לאדם לאכול או לעשות כל מלאכה העלולה להשכיח ממנו את הספירה.
עוד נפקא מינה בין אם הספירה שבידינו היא דאורייתא או דרבנן: אם מדאורייתא הכוונה חשובה מאד, ואם ספר ללא כוונה - לא יצא ידי חובתו. לכן חשוב לומר "לשם יחוד".