שאלה
אדוני הרב שלום!
לפני שנה לא שמרתי נגיעה והייתי במשלחת לחו"ל שבה כאשר נפרדתי מהבנים שם לחצתי את ידם ואת חלקם אפילו חבקתי חיבוק ידידותי כיום אני שומרת נגיעה ואני מקודמת בתחום הדתי הרבה יותר מפעם. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות בפעם הבאה שיפגוש אותם, כי הם בטח יבואו לחבק אותי ואם אני ידחה אותם זה יצור אי נעימות. כי הם לא מודעים להתקדמות הרוחנית שלי.יכול להיות שהם אפילו יפגעו מחוסר היחס.
מה לעשות?
בתודה מראש.
תשובה
ב"ה
שלומות,
ראשית, ישר כוח על ההתקדמות. אין לי ספק שהתקדמות מסוג זה כרוכה בקשיים רבים המביאים את האדם לידי התמודדות לא קלה.
שנית, אני חושב - מנסיוני - שכל אדם, חילוני ודתי כאחד, מעריך את מי שעקבי שדרכו.
השאלה היא איך אומרים, איך מסבירים, איך מבקשים.
אפשר לומר בחיוך: "אני מבקשת סליחה, זה לא נובע מחוסר הערכה וכו'. פשוט החלטתי לקבל על עצמי עוד מצוות שלא הקפדתי עליהם לפני כן" או "שלא תחשבו שהיחס שלי אליכם השתנה. פשוט, החלטתי להקפיד על..." וכו'.
לכן, אני מציע לך לא לחשוש. לומר את עמדתך מתוך חיוך ומתוך בטחון אישי.
עוד תראי כמה זה קל.
בברכה,
שי