איסור נגיעה, אמונה דרסטית, לבוש ופנימיות

שלום לך,
א. יש איסור נגיעה, לכל הפוסקים, ומקורו הוא מהתורה כמו שפסק הרמב"ם ונפסק בשו"ע. לכן, בתור יהודים מאמינים השומרים על התורה אנו נזהרים מנגיעה אסורה.
נגיעה לא נאסרה סתם – מטרתה למנוע קשר חיצוני ורדוד עם נשים. האהבה בין בני זוג היא דבר חשוב ונפלא, והמצוה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו". אהבה אמיתית מתחילה מקשר פנימי, נפשי, רציני, ורק מכוחו מגיעים גם לקשר פיזי, שגם הוא בודאי חשוב.
קשר פיזי ונגיעה שאינם בתוך קשר של נישואים, מרגילים את האדם להחשיב דברים חיצוניים (כמו גם המראה החיצוני, הלבוש, סגנון הדיבור ועוד, שניכרים ביחסי בנים–בנות בגיל צעיר). היא גם פוגעת בראשוניות של הקשר המיוחד עם אשה, ונוצר חספוס.
הרחבה לנושא זה נמצאת בהרבה תשובות באתר של חברים מקשיבים. את מוזמנת לעיין שם, בכתובת: https://www.kipa.co.il/noar/q.asp?id=1939.

ב. אנו מאמינים באמונה שלמה. אמונה היא הכרה ברורה בקשר-החיים שבין האדם (ונשמתו) למקור שלו, הקב"ה. הכרה זו מתרחבת וגודלת ע"י לימוד והעמקה. תשובות ומאמרים בנושאי אמונה מצויים באתר של חברים מקשיבים, וכמו כן אפשר לקבל הפניות לספרים שעוסקים בנושא זה בצורה בהירה.
לגבי שאלתך האם זו אמונה "באופן דרסטי", אינני בטוח מהי כוונתך. אם הכוונה לאמונה ברורה, ודאית, שאינה מסופקת ואינה בנויה על השערות ורגשות – זה נכון. ואם הכוונה לקיצוניות מוגזמת – אין זה קיצוני כלל, אלא כמו שאמרנו, זו ודאות. אדם שמאמין בכל עומק נפשו שהוא חי, ואין לו אפילו ספק קטן שמא הוא רק מדמיין שהוא חי, או שמא הוא רק חלק מחלום של אדם אחר – האם נקרא לו קיצוני באופן דרסטי? לא. נקרא לו אדם בריא. כך לגבי האמונה, שהיא בריאות של חיים, בהכרה במקור כל החיים ובצורת חיים נכונה וטובה.

ג. אדם בוחר את הלבוש שלו (מלבד עניים), ולכן מסתבר שהוא לא מתלבש 'סתם' כך. ידוע לכולם שאם אדם רוצה להיראות מכובד וחשוב, הוא ילך עם חליפה נאה וחולצה בתוך המכנסיים וכו'. אדם שרוצה להיראות זרוק ילך עם מכנסיים קרועים ותספורת פרועה. וכן הלאה.
פעמים רבות אנשים (ובעיקר בני נוער) מתלבשים בצורה בולטת ויוצאת דופן – פירסינג, צביעת שיער ועוד. זה נובע מרצון לקבל תשומת לב. אם אדם יהיה מספיק שלם עם עצמו, ויכיר את מה שטוב בו, הוא לא יזדקק ל'אישור' מבחוץ שהוא בסדר, ולא לרצון לקבל תשומת לב בגלל כל מיני דברים חיצוניים כאלו.
וגם אם אדם הגיע למצב שהוא זקוק לתשומת לב מהסביבה, חבל שהוא יכול לעשות זאת רק על ידי לבוש יוצא דופן וכדומה. בטח יש לו איזו תכונה יפה, כשרון חיובי, שאותו היה יכול להפגין.
למרות כל האמור, חשוב לציין שאף אחד לא מינה אותנו לשופטים. אין זה מתפקידנו להסתכל על הצורה שאנשים מתלבשים ומתנהגים ולהחליט בבירור מי הם, מהם תכונותיהם ומה כואב להם (לדעתנו…). במקום זה, כל אדם יתבונן על עצמו ויחליט מה טוב ומה טעון שיפור. מה שכתבתי הוא הסבר עקרוני ללבוש, אך אין בזה שיפוט ספציפי על כל אחד והתנשאות כלפיו.

בהצלחה רבה
יונתן, חברים מקשיבים