אין לי מספיק יראת עונש

בס"ד

יפה מאוד שאתה ער לדבר ושאיכפת לך!

דע לך שעצם האיכפתיות, שאתה מקדיש זמן למחשבה על ה' ואיך להתקרב אליו – היא בעצמה התקרבות מאוד גדולה.
ועכשיו לעניין:

אם תחשוב על הצרות הנוראות שעברו על עם ישראל שואה, שמד, אינקווזציה, פרעות, קוזקים, שרפות, הטבעות, קולסאאום, מכירה לעבדים, גיטאות כל זה כשהוא היה בגלות. כל זה מול המצב הטוב שהיה בימי דוד ושלמה, מצב שאת חלקו אנחנו מתחילים לראות היום. לעשות את ההשואה הזו - זה כבר מביא שמחה ורעדה.

אכן, לפעמים אדם יודע שדבר מסויים הוא מסוכן, אבל הוא מדחיק את הידיעה הזו מתודעתו. [זה לא נובע מחוסר אמונה, אלא מחוסר הפנמה].

[ננסה להבין מה גורם לחוסר ההפנמה הזה, ואיך פותרים זאת. שתי סיבות מרכזיות לדבר]:

א. עונשים זה לא ממש סימפטי, ויותר קל לחשוב על דברים שמחים.

ב. רצון לעבוד את ה' מאהבה. כשחושבים על עונש זה קצת מקשה על כך, כי קשה לאהוב מי שמעניש!
לכן חשוב לזכור, לשנן ולהפנים כמה יסודות:

א. זכרון העונש אינו סותר את אהבת ה': ה' הוא אבא שלנו ואוהב אותנו, ולכן הוא גם מעניש – וזאת כדי לזכך אותנו מלכלוכים שדבקו בנו "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך". בעצם, [דוקא עוצמת העונש יכולה להעיד על גודל אהבת ה' אותנו] - שאיכפת לו גם ממי שעושה מעשים כל כך חמורים.

ב. [עבירה זה רעל!] רעל הרבה יותר נוראי מרעל גופני! [לחזור ולשנן זאת לעצמנו!] אפשר לעשות זאת לבד או עם ספרי מוסר.

ג. על יראת העונש אפשר להסתכל כמו חללית עם כמה מנועים. מנוע אחד הוא מנוע חזק ורב עוצמה, אבל לא מסתפקים בו - יש לחללית עוד מנוע קטן, למקרה שתהיה איזו תקלה במנוע הגדול - המנוע הקטן ימנע ממנה להתרסק, וגם יוביל אותה קדימה.

[לא תמיד אנחנו נמצאים בפסגה של עבודת ה' מאהבה, ואז - עדיף לעבוד את ה' מיראת העונש, מאשר לא לעבוד בכלל!] דוקא בגלל שאנחנו אוהבים את ה', שנותן לנו כל רגע ורגע חיים וטוב, אנחנו רוצים גם להחדיר בתוכינו גם את יראת העונש הפשוטה. לא כדבר העיקרי בעבודת ה', אבל לא להתעלם מכך. אם אנחנו מקיימים מצוה מתוך רצון ואהבה - מצויין, אין צורך לחשוב על העונש. אבל אם אין לנו חשק - אז נפעיל את המנוע של יראת העונש.

פשוט נעצור רגע ונחשוב לעצמנו: עבירה זה רעל!!! לנסות ולהרגיש שאנחנו אוכלים רעל, ואז יש סיכוי יותר גדול שזה ישפיע.

בהצלחה רבה בחיים ובכל עבודת ה'.