שאלה
שלום כבודו,
אני אקדים ואומר שאני מדבר פה על הדברים בצורה קרה, למרות שזה ודאי מלווה ברגשנות אבל הדברים אינם חדשים כך שאני בוחן אותם בפרספקטיבה רחבה.
העניין הוא שבאמת אין לי טעם בחיים וכל הזמן אני חוזר לאותה נקודה. כשאני מתבונן באמת לתוך עצמי אין בי כלום, אני לא יודע באמת מה לרצות, כל דבר חסר טעם. זה לא שאני לא מבין יצרים של אכילה, שינה, אינטלקט, רוח וכו' אבל גם הם הבל ומה יתרון לו שיעמול לרוח שגם היא הבל. כל הזמן אני מחפש משהו לעצמי כדי ללבוש לי איזה לבוש לזמן הקרוב ולהיכנס לתוכו ולהיות משהו ומישהו עד אשר ישבר לי או עד אשר יגמר. אז אני עובר ממקום למקום וממסגרת למסגרת. הסיבה המרכזית אולי שלא אתאבד זה כי אינני רוצה לפגוע במשפחה שלי, לא רוצה להכתים אותם ולצער אותם. אבל אני כה כה חסר רוח חיים ורצון בתוכי בשורשי. אני כותב ויכול לתהות מה יענו לי. אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אבל האמת שזה לא יעזור, כאילו אין מי שבאמת יבין אותי. אינני 'משוגע', הייתי יכול לכתוב בצורה הרבה פחות אישית ולשאול שאלות חכמתיות אבל אפשר להיות אנונימי אז אני מרגיש יותר בנוח, למרות שאולי לפעמים יש יתרון לשוטה שניתנה לו נבואה. אני עוד מעט בן 20 ואני בצבא ואני ממש מדוכא בתוכי ולפעמים לא מפוקס (אבל אני מניח שזה קורה לכל אחד..). אמנם זה עובר ושוכחים מזה, אבל זה תמיד נותר בתוכי - הדיכאון הזה מחוסר החיים וחוסר הרצון. האמת שלפעמים אני ממש מתאווה למות, רק לא רוצה שיכאב לי, פשוט החיים חסרי טעם. והאמת היא שאני מדוכא בתוכי מסיבה מרכזית והיא שאני ללא אל איתי. בעולם הזה ללא אלוהים, ללא אחד שמבין ומשיב הכל הבל הבלים ממש. אם הייתי מתפלל רק בשביל סיפוק או עניין פסיכולוגי שמא ה'שכר' אזי הכל אולי היה בסדר, אבל מה לעשות שאני רוצה שיענה לי ולצרותיי אך "אדבר ולא אראנו כי כן אנכי עמדי" ואין חזון נפרץ. עם אלוהים יש הכל ומה לעשות אם לא חפץ המלך ממילא גם אני לא חפץ בחיי, וזה באמת קשה.
בעולם הזה העזוב והמנוכר לי באמת אין לי עניין לחיות, אבל ודאי אין לי ת'אופציה למות כי יש הרבה 'בעיות' הלכתיות עם המאבד עצמו לדעת. קוברים אותו בחוץ, לא מתאבלים עליו והוא כתם. כשאני מתבונן לתוך עצמי באמת אין לי רצון לראות כלום שום דבר לא משנה, ואינני אומר זאת רק מאיזה 'תקופת דיכאון', אלא יותר הרגשה כללית וארוכה שבעצם אין מה לחפש הכל הבל הבלי
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הדברים שכתבת מבטאים כאב רב, אתה מצייר תמונה קודרת של יאוש ודכאון. בוא נקשיב ברגישות לדבריך ונבקש את שורשי הכאב – משם נוכל למצוא גם מענה.
להלן מספר משפטים שרשמת:
"כאילו אין מי שבאמת יבין אותי... פשוט החיים חסרי טעם.
והאמת היא שאני מדוכא בתוכי מסיבה מרכזית והיא שאני ללא א-ל איתי. בעולם הזה ללא א-לוהים, ללא אחד שמבין ומקשיב, הכל הבל הבלים ממש.
אם הייתי מתפלל רק בשביל סיפוק או עניין פסיכולוגי... אבל מה לעשות שאני רוצה שיענה לי ולצרותיי... בעולם הזה העזוב והמנוכר לי, באמת אין לי עניין לחיות".
לכאורה שורש המצוקה שלך הוא המרחק מא-להים "אני ללא א-ל", אבל הקשבה רגישה יותר חושפת מצוקה שונה, היא זו שנמצאת בתשתית האכזבה שאין לך א-ל: "ללא אחד שמבין ומקשיב".
בהמשך אתה חוזר וקובע שלא די בתפילה מכיוון : "שאני רוצה שיענה לי ולצרותיי... בעולם הזה העזוב והמנוכר לי".
נסכם את שורש המצוקה שלך במילה אחת, קשה מאוד, אכזרית והרסנית: בדידות
אתה מבטא בדידות נוראית.
הבדידות לא קשורה בשאלה אם יש סביבך אנשים אלא בשאלה אם יש לך אדם, ולו אחד, שאתה חש שהוא קרוב אליך. התשובה שלך היא: "אין מי שבאמת יבין אותי".
כשחיים כל כך לבד – אפשר בהחלט להבין מהיכן מתגנבות מחשבות ורגשות שאין טעם בחיים כאלה.
חשבת שהקרבה לא-להים היא מענה לבדידות אבל גילית – ובצדק רב – שתפילה לא יכולה לתת מענה מלא לבדידות אנושית, מפני שאנחנו מבקשים שיחה: "אני רוצה שיענה לי".
רק נביאים וצדיקים עליונים יכולים למצוא בא-להים ידיד שממלא את הצורך שלהם במישהו קרוב.
מכאן צריך להתקדם לפתרון, וקל מאוד לתאר אותו:
עליך למצוא אדם אחד או יותר שיהיה קרוב אליך.
באופן טבעי הקרובים אלינו הם בני משפחה: הורים, אחים, דודים...
הרבה פעמים נוצרת חברות עם מי שיש לנו אתו עבר או הוה משותף: חברים מהלימודים, מהשכונה, מהצבא...
עליך לזכור ש"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – הרבה פעמים קשה לנו לקנות חבר מפני שקשה לנו להפתח ולהתקרב. חוסר בטחון או קושי אחר שלנו גורם לנו להסתגר, ממילא גם אחרים לא מאירים לנו פנים, כך אנחנו נותרים בבדידות האיומה שלנו.
כאן מגיע מקומו של פסיכולוג טוב(!) – הוא יכול לתת מענה לשני הצרכים החשובים ביותר במצוקה שאתה מתאר:
1. 'אין מי שבאמת יבין אותי' – למרות שהוא מקדיש לך שעה בשבוע תמורת תשלום – אתה קונה מישהו שמקשיב לך ומבין אותך. למרות שיש כאן תשלום והקדשת זמן ממוסגרת – ההקשבה וההבנה הם אמיתיים (אגב, הצבא מציע טיפול פסיכולוגי בלי תשלום...).
2. בעזרת פסיכולוג תוכל להבין מדוע קשה לך להתידד ולמצוא אנשים קרובים אליך. בעזרת פסיכולוג אתה יכול ללמוד כיצד להתגבר על הקשיים ולמצוא חברים. זו כבר מתנה חשובה לכל החיים – ללמוד למצוא אנשים קרובים שיחלצו אותך מהבדידות שלך.
אני בטוח שאם תפעל בכיוונים הללו, תמצא במהרה חברה ותפתור את בדידותך. לאחר שתהיה לך חברה אנושית שוב לא תצפה שהקשר עם א-להים יתן מענה לבדידותך, כך תוכל ליצור קשר נכון בינך לבין ריבון עולם: באמונה בתפילה ובתורה. הקשר הזה יעניק לך את הברכה שהוא מסוגל ומעוניין להעניק.
בברכה ובהצלחה!