שאלה
שלום הרב קוראים לי שיר ואני בת 15 .. השנה ימלאו לי 16 שנים ..
רציתי להתייעץ אתך אני ממש מבולבלת נולדת לבית דתי אני שומרת שבת והולכת עם חצאיות ארוכות אבל אני לא רואה בזה משהו מיוחד.. אני מרבה ללכת לשיעורי תורה ולרוב לשיחות של אנשים שחזרו בתשובה בסיפורים שלהם הם מספרים שלאחר ההתחזקות הם מערכים את השבת ורק מהמבט שלהם אפשר לראות את האור שלהם לדוגמה בנות ששמעתי הן מעריכות כל סנטימטר של בד שהן האריכו ואני לא מרגישה מיוחדת שאני לובשת חצאית ואני לא באורות משבת אני רוצה שגם לי יהיה את ההתלהבות של שבת שאני באמת יסתכל במראה ויתרגש שאני לובשת ארוך לא שעכשיו אני לא .. אבל אני רוצה יותר ...אני חשבתי שהיה יותר קל אם הייתי נולדת במשפחה חילונית וממש פוסלת את האפשרות לחזור לשם אבל אני לא חוויתי אחרת .. ויש מלא גירויים למרות שאני יודעת שזאת לא הדרך הנכונה .. אשמח לקבל עזרה למה אני ממש הולכת לאיבוד
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את עומדת על בעיה מוכרת וקשה.
אנשים שעושים שינוי ועוברים תהליך, מקבלים מכך המון התלהבות ושמחה: מי שלא שמר שבת ומגלה את השבת, כמו מי שלא ידע צניעות ומגלה את היופי של הצניעות, עובר מהפך והדבר מאוד מרגש אותו.
אנחנו שנולדנו לצניעות ולשבת - קשה לנו להתלהב, זה נכון מאוד.
יש לבעיה שלך שני פתרונות, שהם כמו שתי קומות, הפתרון השני משלים את הפתרון הראשון:
1. לקבל את המצב כפי שהוא, לא להבהל ולא להתאכזב. גם אם ההתלהבות והשמחה ('אורות') חשובים לנו, בהלכה לא כתוב שצריך לקיים מצוות בהתלהבות, עם ברק בעיניים... גם בהעדר 'אורות' אנחנו עדיין יהודים טובים מאוד.
2. עם זאת ברור שההתלהבות מוסיפה בקיום המצוות לכן נחפש דרכים בהם תהיה גם לנו התחדשות גדולה וממילא שמחה והתלהבות ('אורות').
מנסיון אישי ומתוך הכרות עם אחרים, אחד התחומים שמעניקים שמחה גדולה והתלהבות זו התפילה.
בתפילה יש מקום להרבה מאוד רגש, לתחושת קרבה אל ד', להתעלות הנשמה...
תתאמצי יותר בתפילה - בהקפדה על תפילה, אם אפשר בבית כנסת או במקום שאת יכולה להתרכז. להשקיע ולשקוע בתפילה, בהתחברות למילים ובהתחברות אל ד' - להרגיש את קרבתו.
תפילה בשבת מרוממת את השבת ותפילה בכל בקר מרוממת את כל היום.
אפשר גם ללכת לשעורי תורה שיש בהם התרגשות והתלהבות (לימוד חסידות וכד').
צריך לעבוד יותר את ד' בלב, ברגש - כל אחד לפי מה שמתאים לו.
בהצלחה!