איך מתחילים עם בחור?

בס"ד

הגיל שלך הוא הגיל המתאים להיכרות עם בחורים לצורך הקמת בית ושאלתך [כמה זמן לפני החתונה להכיר?] צריכה הקדמה והיא מה בודקים בהיכרות שלפני החתונה?

ובכן. בהיכרות לפני החתונה לא מסכמים את כל מה שתעשו במשך החיים. גם לא מנסים להכיר את הבן אדם על כל צדדי אישיותו. בשביל זה צריך צוות פסיכולוגים מומחה שיעבוד כמה חודשים ויפיק דו"ח מחקר על כך. ואני לא בטוח שזה יהיה מספיק מקיף. ומה יקרה אם הבן אדם ישנה כיון בחיים ויחליט לחזור בתשובה. ולהיות יותר דתי ויותר מקפיד. או שיחליט על שינוי כיוון אחר.

בהיכרות לומדים משהו אחר.
האם יש אמון?
האם יש בסיס לקשר?
האם אפשר לבנות יחד משהו?

לא בודקים האם הוא מושלם?
כל מה שבודקים בעבר שלו הוא לצורך ניבוי העתיד.

לא בונים על הבטחות!!
בונים על השערות המבוססת גם על מעשים מהעבר [וגם ]על תחושת הלב מההווה.

ולכן הזמן הממוצע הוא שלושה חודשים. ומפסר הפגישות הממוצע הוא עשר עד עשרים.
זה לא כלל ברזל, אבל כשבא אלי זוג ואמרו לי שהחליטו אחרי שבוע - עצרתי אותם וביקשתי שיקחו עוד זמן להחלטה. לשמחתי לא הצטערתי על כך - הם נפרדו והתחתנו כל אחד עם בת זוגו. גם שנה של קשר היא יותר מידי ולא מביאה לכלום.

[מי יכול להתחיל קשר?]

דעי לך. אין שום איסור לבחורה לגשת ולדבר עם בחור. אבל ברוב המקרים זה יותר מפריע לקשר. גם אם הבחור יתיחס אליך בכבוד. זה יהיה חיצוני בלבד. כי בפנים פנימה הוא לא יאהב את זה.
בכל תרבויות העולם במשך אלפי שנים הבחור - הוא הוא המחזר אחרי הבחורה. כך זה בנוי מבחינה פיסית. כך נהגו כל הבחורים וכל הבחורות.
חכמינו אמרו שזה התחיל ביום שלקחו לאדם את אשתו והוא התחיל להרגיש את החסרון. הוא נולד חסר ובתחושה של חיפוש קבועה. עד שימצא את בת זוגו.
לעומתו האשה נבנתה אחרי שנלקחה ממנו. והיא במצבה הבנוי לא חשה את תחושת החסרון כמו שהוא מרגיש.

סיכום הענין הוא שקשר שמתחיל מהבחורה נתפס בדרך כלל לא טוב אצל הבחור. כאילו הבחורה לא כל כך מכובדת ואסור שזו תהיה תחושת בסיס אצל הבחור.

ועוד דעי לך. אסור שהקשר יהיה זול, ובודאי שאסור לו להיות בנוי על התרשמות קלה בלבד. אפילו התרשמות חזקה אסור לה להיות הכלי היחידי הקובע. צריך להתחשב בהרגשות [ ביחד] עם שיקול דעת מובחן.

לכן נקבעה לפני דורי דורות דרך שהוכיחה את עצמה אלף פעמים יותר טוב מהדרך להיכרות שנהוגה בימינו. והיא דרך השידוכים. זו לא דרך שבאה במקום היכרות אישית ותחושת הלב. חס ושלום. היא באה להשלים אותה מעוד נקודת מבט.

יש אנשים שאומרים בליבם האם יכול מישהו אחר לראות יותר טוב מאיתנו? זה נשמע כמו עלבון. התוצאה של תחושת הגאוה הזו היא שלושים אחוז גירושין!!

חכמינו אמרו שתלמיד חכם חייב לקחת איתו "צד שלישי". שיבחן את הדברים מזוית ראיה אחרת. וכולם שואלים: האם "תלמיד חכם" צריך עזרה?
הרי הוא צריך להכיר את המציאות יותר טוב מכולם. הוא צריך "עוזרים" בשעת הנישואין?
האם הוא צריך עזרה לדבר הכי חשוב של החיים?.
האם הוא צריך עזרה להחלטה היותר גורלית שלו?
הרי מדובר בהחלטה שיש לה משמעות לעשרות שנים?
האם אי אפשר לסמוך עליו?
למה הוא צריך לקחת איתו "עם הארץ" שיבחן את הדברים יחד איתו?

והתשובה היא דווקא בגלל שאתה מכיר את החיים היטב - אתה חייב לדעת כי צד שלישי רק יכול להאיר את עינך - [לא להחליט במקומך!!].

צריך לקחת מישהו שמכיר אותו היטב וגם אותך. הוא יכול לבחון דברים שאת לא יכולה לבחון ולא יכולה לשאול מפני צניעות או מבוכה.

הוא יכול לראות מה שאת לא יכולה לראות ולסייע במקום שאת או הוא לא יכולים לפטור ולקדם.

יש עוד מעלה לדרך ההיכרות על ידי צד שלישי. כך מכירים הרבה יותר בחורים והרבה יותר מתאימים. לא מתישים את הכוחות על בנות שאולי נראות אבל לא שייכות, וכן להפך. לא מתישים את הכוחות על מה שלא שייך כלל. משקיעים את הכוחות במקום הנכון.



בהצלחה