איך מגיעים ליראת שמים?

בס"ד

יש שני שלבים ביראת שמים.

יש יראת שמים טבעית. משהו שכל ילד נולד איתו. ויש את העבודה של האדם.

ממש כמו בטבע.
עגבניות צומחות להם בטבע. אבל על מנת לקיים עולם צריך לקחת את הכוח הזה (שאיננו יכולים ליצרו מעצמינו) לקחת את העגבניה שבטבע ולהרבות אותה ולגדל אותה ולהשקות ולשפר את הזן עד שהעולם כולו ניזון ממנה.
כך במלפפונים ועגבניות. וכך גם בנפש האדם. אפשר לקחת את האהבה הטבעית ולטפח אותה לאהבה עזה וטהורה כאחד. ואפשר להפוך אותה לתאוה זולה שבזולות.

כך גם ביראת שמים. צריכים לטפח אותה. אי אפשר ליצר אותה יש מאין.
היא קיימת בתוכך. היא היתה שם והיא קיימת חבויה במקום כלשהוא.

מצאי את מה שיש כבר וממנו את מתחילה.
כמו עגבניות - זוכרת!

קחי את אותה יראת שמים וגדלי אותה. לימדי עליה. חישבי עליה. הרהרי בה. הפוך בה והפוך בה. היא צריכה להיות אצלך חויה של יהדות.

למעשה.
את צריכה לקחת את הסידור ביד ולהתבודד לך בתוך חדר או בתוך קהל. להיות עם עצמך. להכין את עצמך לומר את המילה הראשונה. לומר אותה מכל הלב והנשמה. מכל הכוונה שבתוכך.
נסי לומר אותה בכוונה!!
מצליחה - תמשיכי למילה הבאה.
לא מצליחה - הפני לשם את כל כוחותיך. נסי לראות מה מפריע לך באמת. מציאות אלוקים? אפשרות הקשר? מה פריע לך? לא שומעים אותך? אולי את מפריעה? אולי הרעש מפריע?
זה יכול לקחת שעה או שעתים עד שתאמרי את המילה הראשונה. אבל אסור לך להרפות. לנסות להתאמץ לחתור אל המטרה הזו. לומר את המילה הראשנה בכוונה אמתית.
חסידים ראשונים היו שוהים שעה קודם כל תפילה שלהם. לך מותר בפעמים הראשונות יותר משעה.
כשמגיעים למילה הראשונה הרי זה כמו שמגיעים למעין מים חיים. חופרים הרבה הרבה - אבל כשמגיעים יודעים שהמלאכה עכשיו יותר קלה. לא כל טיפת מים עושה מעין זורם. אבל זה מלמד שהגענו למקור מים.

ההמשך הוא יותר קל. עדין יש חול ואבנים שמפריעים לזרימת המים וצריכים להוציא אותם מהדרך.

יש מפריעים - זהי אותם והשליכי החוצה.

מפריעים אלה יכולים לסתום את המעין אפילו אחרי שהוא כבר פתוח. בודאי שהם סותמים קודם היותו מעין פעיל.

אפשר גם להעזר בחברה טובה. אפשר לנקות בשלבים, אבל הנסיון מראה שמאמץ מרוכז יותר מועיל. קשה לחמם קומקום של מים רותחים בשלבים. רק אחרי הרתיחה אתה יכול להרפות ולשתות את המים החמים והטובים ברוגע. אבל עד הרתיחה - לא להרפות.

זאת הדרך - עבודה קשה שיש תה תוצאות!