איך לשכנע את אמא לתת לי ללכת למבחנים לתכנית ריאליטי?

שלום לך!

בשאלה שלך את מעלה שאלה שהיא מעבר למקרה הספציפי של האודישן: מה המקום שלי, של הרצונות והשאיפות שלי, של הרצון לבחור לבד את הדרך שלי ולהגשים את עצמי - מול ההורים שלי, שגם להם יש רצונות ושאיפות, ולפעמים הם גם מתנגשים.

בואי ננסה להבין את הצדדים: את הגעת לאמא שלך כולך בהתרגשות, כי את רוצה לשתף אותה בשמחה שלך על זה שהצלחת במשהו שרצית (לצורך העניין להתקבל לתוכנית), ובמקום שאמא שלך תשמח איתך, תיקח חלק בהתרגשות ותבין כמה התוכנית הזאת חשובה לך, היא הגיבה תגובה שבכלל לא ציפית... במקום פרגון קיבלת עצבים. למה? כמו שאת מצפה ורוצה שאמא שלך תבין אותך, בואי ננסה לחשוב ולהבין את הצד של אמא שלך, וככה תוכלי לחשוב איך להתמודד עם התגובה שלה.

נקודת המוצא שחשוב לזכור היא שאמא שלך רוצה בטובתך. היא מסתכלת על הדברים בעיניים של אמא שדואגת לבת שלה ורוצה שיהיה לה טוב. כשזוכרים את זה קודם כל מבינים שהיא לא נגדך, אבל הדרך שבה את רואה מה יהיה לך טוב - שונה משלה. מתוך הרצון בטובתך והרצון לשמור עלייך, מגיע עניין הגבולות. כל הורה שם גבולות לילדים שלו- גדרות במטרה לשמור על הילד שלא ייפול. כל הורה בוחר את גבולות הגזרה שלו, ואת בתור הבת של אמא שהגעת לגיל שאת מתחילה להתבגר, צריכה לעמוד מול הגבול שאמא מציבה לך ולחשוב איך להתמודד איתו.

אז איך מתמודדים?

כתבת שאת לא רוצה תשובות של "תהיי ילדה טובה ותעזרי לה" כי זה לא עובד, ואת צודקת. הכלי שהכי יכול לעבוד ולפתור את הדילמה הוא- פשוט לדבר.

רק בתקשורת, בפתיחות, כשאת מציגה את הצד שלך באמת ובכנות- מה את רוצה, למה את שואפת, למה התוכנית הזאת חשובה לך, ואפשר אפילו לשתף (בלי להאשים!) בהרגשה שלך: איך הרגשת כשקיבלת את התגובה של אמא שלך. באותה מידה של דיבור ופתיחות מהצד של חשוב לא פחות להקשיב. לתת לאמא להסביר באמת את הצד שלה, בלי כעס, לשאול ולברר ברגישות מה הנקודה שמפריעה לה. אחרי שפותחים את הדברים וכל צד מציג את העמדה שלו ומצליחים לדבר מכל הלב, אפשר יותר להבין ולמצוא פתרון, ואולי אפילו לשכנע.

כדאי מאוד לבחור מאוד בזהירות ובתשומת לב את הזמן המתאים לשיחה הזאת. הרבה פעמים אנחנו מתחילים לדבר עם אנשים כשהם לחוצים, עייפים, עצבניים או פשוט עסוקים במשהו אחר. ואז באמת קשה להגיע אליהם, קשה להם לשמוע אותנו, וכולם מפסידים. לכן כדאי לך לחשוב מראש: מתי אני ואמא הכי קרובות? מתי היא הכי רגועה, שלווה ונינוחה? מתי יש לנו זמן איכות משותף, שבו לא מפריעים לנו מסביב ואנחנו נהנות ביחד? ואם אין זמן כזה – אולי גם זה קשור לכל העניין. אולי אין בינינו מספיק דיבור והבנה, בגלל שאנחנו לא עושות מספיק דברים ביחד?

שיטת הטבלה: האמת נמצאת בפרטים הקטנים

ברגע שתמצאי את הזמנים שבהם יהיה לכן נוח לדבר, תוכלי להגיד לה, במילים שלך ובטון רגוע ונעים שאת רוצה לדבר איתה על משהו, ואת מבקשת שהיא תשמע אותך למרות שהיא לא חייבת להסכים, ושגם את מעוניינת לשמוע בהרחבה את הצד שלה. כדאי אפילו להכין לשיחה דף ועטים כדי שתוכלו לשרטט, למשל, טבלה של יתרונות וחסרונות. כדאי גם לך להכין לשיחה מראש יתרונות וחסרונות, וכך תוכלי להראות לה שאת מבינה שכמו בכל דבר, גם כאן לא הכל מושלם, אבל את מודעת לזה ומסכימה להיערך לזה.

למשל, אם אמא חוששת שאת תהיי בין הרבה מבוגרים בלי השגחה בצילומים, את יכולה לשלוף את הטבלה שלך ולהגיד: "הנה, חשבתי על זה. זאת באמת בעיה אבל אפשר שבחלק מהזמן את תלווי אותי, ובחלק מהזמן אבא, ובעוד חלק מהזמן הדודה תלך איתי, ואני לא אהיה לבד בשום שלב". כך את מראה לה לא רק שאיתרת בעצמך בעיות, אלא גם מצאת להם פתרונות (היא מוזמנת להציע גם פתרונות משלה).

כלומר – את לא רק מבקשת בקשות וחופש אלא גם לוקחת אחריות ופועלת בהתאם. וזה כבר מסר הרבה יותר משמעותי. יכול להיות שבעוד כמה חודשים תרצי למשל להשתתף באיזה טיול, ושוב אמא תסרב בהתחלה, אבל אז שוב תראי לה כמה את מגלה אחריות (טבלה, יתרונות, חסרונות, בעיות ופתרונות), ואז היא לאט לאט תבין שאת מוכנה ויודעת לקחת אחריות. זה תהליך ארוך לפעמים, אבל חשוב לעבור אותו יחד עם ההורים ולא "נגדם".

החלטות ורגשות

עוד יתרון של "שיטת הטבלה" הוא שהיא גורמת לנו לפרט את הפרטים הקטנים. הרבה פעמים אנחנו עומדים מול משהו לא ברור שמצפה לנו בעתיד ואומרים "וואו! זה ענק וחדש ומלא אי ודאות!", וזה מלחיץ. כדי להתמודד עם הלחץ ולקבל החלטות טובות כדאי לא להשאיר את זה ברמת הכותרת – "אודישן לתכנית ריאליטי". זה יכול להישמע לאדם אחד ומזעזע לאדם אחר.

אפשר לפרק את הדבר הזה לחתיכות קטנות: מה השלב הבא באודישנים? איפה הוא מתקיים? באיזו שעה? כמה זמן הוא נמשך? האם להורים מותר ללוות את הילד כל הזמן? מתי מקבלים תשובה על השלב הבא? וכו' וכו'. זאת אומרת: אפשר לקחת משהו גדול וכללי כמו "תכנית ריאליטי", ובעצם להפוך אותו ל"מבחני כושר גופני לתכנית, בתל אביב, יום שני אחה"צ, למשך שעתיים". עכשיו זה כבר נראה הרבה פחות מלחיץ, נכון?

לרגש יש תפקיד חשוב בקבלת החלטות, ולכן חשוב להכיר בו ולהיות מודעים אליו. אם אמא שלך תמשיך להרגיש חשש ולחץ כלפי ההשתתפות שלך בתכנית, קטנים הסיכויים שהיא תסכים לבדוק איתך את העניין, גם אם הטיעונים שלך יהיו מאוד הגיוניים. זה לא קורה בבת אחת – זה תהליך מתמשך שיכול לקחת זמן. באמת קשה לנו הילדים שגיל ההתבגרות "נמתח" כל כך הרבה שנים – אנחנו כבר מוכנים! תנו לנו לבד! זה מתסכל ולפעמים לא מובן. יחד עם זאת, ככל שנביןם את הלחץ שההורים מקגישים, נוכל לעזור להם להיות רגועים יותר, לבחון יחד איתנו את הדברים בצורה הגיונית ורגועה, ועם הזמן הם גם ייראו שהם יכולים לסמוך עלינו יותר. אולי הן יצטרכו קצת זמן, אבל זה יקרה.

לסיכום: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). ככל שבאים עם לב פתוח יותר - גם הלב השני נפתח. ויכול להיות שיקרו לך עוד הזדמנויות שתרגישי שהרצונות שלך ושל אמא שלך מתנגשים. אז קחי לך את הכלי הזה של הדיבור וההקשבה, ושתיכן תוכלו לעבוד ביחד, להתחבר יותר האחת לשנייה, ולהגיע להרבה הצלחות.

בהצלחה גדולה!!

נעמה