שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 30 לא מזמן התחתנתי עם בחור מקסים וטוב לב. רגיש ולבבי. בחור משכמו ומעלה. היחסם בניינו טובים ואנו חיים בהרמוניה. ברוך השם.
העניין הוא כזה שלפני שהתחתנו הוא חיי עם אמא עקרת בית מזה 10 שנים,יוצאת לפנסיה. מנותקת מקרובי משפחה וחברים וכל עולמה - הוא.(היא גרושה מזה 30 שנה) לא מעוניינת לקבל עזרה מקצועית רפואית גם כשהיא חולה..החולי התגבר עוד יותר לאחר שהתחתנו ובעלי ואני חיים בלעדיה והיא גרה במרחק של חמש דקות הליכה. היא בקושי הולכת ואוכלת כול יום בחיפוש של אוכל במסעדות.. לדעתי היא בדכאון ומה גם מתוגררת לבד וכל זה משפיע עליה. לא מסוגלת לעשות דבר לא לבשל לא קניות לא נקיון.( כך גם היה כשהוא גר איתה)היא לא סומכת על אף אחד ולכן מטפלת לא באה בחשבון. אנו משתתפים באלפיים וחצי שקלים למחייתה. בעזרת השם בדרך יוולד התינוק ובעלי כבר לא יוכל להיות לצידה יום יום כמו שהוא כיום. הוא מאוד משתדל לעזור לה בעניינים שלה בוקר וערב בלי לפגע בזמן איכות שלנו. אבל אימו ואני רואות שלא קל לו עם הטרטורים למרות שלא מתלונן..
ידעתי שכך אימו והסכמתי להתחתן איתו בגלל מידותיו הטובות ולגבי טיפול אימו החלטתי להשאיר בידיו.. אבל אני רואה שזה לא קל ועוד לא יהיה קל אחרי הגעת התינוק.
שאלתי היא, מצד אחד המצב האידיאלי (שאימו מייחלת) הוא שאנו נחייה באותו קורת גג גם מבחינת החסד, החיסכון ומניעת הטרטור אך מצד שני היא אינה אישה פשוטה, לצערנו בגלל ניתוקה מקרובי משפחה וחברים(לא ברורה לי הסיבה) נשארה לבד. ואני חוששת שאם נעבור לגור ביחד זה יפגע בשלום בית.כי גם בעלי לא תמיד מתסדר איתה כי יש מצב שאולי היא אינה בריאה בנפשה..
המצפון מפריע לי שהיא חולה וחיה לבד אך מצד שני אני רוצה שהבית שלי יהיה שלו והרמוני כמו שהוא.
חשבתי על מגורים באותו בניין כך שאם תזדקק תקפוץ אלינו או אנו אליה אבל מבחינה כלכלית זה קצת גדול עלינו ולא נוכל לחסוך דבר.
מה לעשות? בעלי אינו מוכן לשמוע לעצת הרב שאמר לו שהוא צריך לתת לאימו שלו להתרגל למצב ולבקרה כמה פעמים בשבוע כי מכון שאינה מתקשרת ולא מטפלת בעצמה היא תמיד תמיד תהיה חולה...
אבל בעלי רחמן אינו מסוגל לעשות זאת. אני מעריכה אותו על כך אך מצד שני חושבת עלינו כזוג שצריך לבנות את עצמו עוד מעט עם הילדים.
אז מה לעשות? האם מצד החיוב אני מחוייבת לעבור לגור איתה? או שהחיוב
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הענין מורכב ורגיש מאוד. בעלך צודק כשהוא מרגיש אחריות כלפי אמו. אם נכפה עליו להתרחק ממנה המצפון שלו יפגע בו.
מצד שני ברור שיש להפריד בין המשפחה שלכם ובינה. אסור להכניס אותה ממש לתוך הבית שלכם - זה יפגע בזוגיות.
הפתרון שאת מציעה נראה מאוזן ונכון - לגור קרוב מאוד - באותו בנין או בנין סמוך.
זה לא מחייב שאתם תעברו דירה, אולי אפשר שהיא תעבור דירה קרוב אליכם. אפשר שהצרכים הכלכליים מחייבים את כולכם לעבור דירה למקום שבו תוכלו למצוא דירות סמוכות בבנין אחד במחיר שתוכלו לעמוד בו.
בינתיים אפשר שלעיתים, במקום שבעלך ילך אליה, הוא יביא אותה אליכם. כך בעלך יהיה עם אמו ועם אשתו ביחד.
אולי אפשר אפילו לתת לה קצת תעסוקה אצלכם כדי שתרגיש שותפה: תסייע לך במטבח או בקיפול כביסה וכד' דברים פשוטים שיכולים להעסיק אותה.
את רומזת לכך שהאמא אולי פגועה רגשית, בנסיבות כאלה יש מקום לערב רופא גריאטור, עו"ס או פסיכולוג. אפשר להתיעץ אתם בלעדיה כדי לקבל הדרכה מקצועית כיצד להתמודד איתה או אפילו כיצד לעודד אותה להסכים לטיפול.
את מגלה המון רגישות לנושא - תמשיכי כך, זה היסוד החשוב ביותר לחיזוק הזוגיות לכם בכל התנאים.
באשר לשימוש במעשר כספים - להלן דברי הרב אליעזר מלמד
צדקה להורים
שאלה: כאשר אדם נמצא במצב שגם הוריו נזקקים לעזרה וגם ילדיו הגדולים זקוקים לעזרה, ואין ביכולתו לעזור לכולם, למי יעזור?
תשובה : ההורים קודמים לבנים (רמ"א יו"ד רנא, ג).
שאלה : האם אפשר לתת את כספי המעשר להורים נזקקים?
תשובה : אם יש לבן אפשרות לפרנס את הוריו הנזקקים הוא חייב לפרנסם. ואמרו חכמים שאם ייתן את כספי הצדקה שלו להורים, תבוא לו מארה (קללה), שאין ראוי לתת להם צדקה אלא ראוי לחלוק עמם בכספו האישי. אבל אם מצבו הוא, שבלא כספי מעשר כספים לא יוכל לעזור להוריו, הרי ההורים קודמים לבנים ולכל שאר העניים, ולכן ייתן להם את כספי המעשר (שו"ע ורמ"א יו"ד רמ, ה).
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7238