איך להתנהג לאחים שמתקלקלים?!

שלום וברכה
כואב מאוד לראות את האחד האחים הולך בדרך לא טובה. אנו נקרעים בין הרצון שלנו לעצור את התהליך - הן את התדרדרותו והן את השינוי במעמדו הנעשה בתוך מחשבותינו עליו – ובין הידיעה העמוקה כי אין דרך לאדם לצאת מבור שהוא נפל לתוכו אלא בכוחות עצמו, ואין הדבר תלוי בסופו של דבר אלא בו.
יש אפשרות שאת צודקת, וזו תקופה מסוימת שעוברת עליו עכשיו בחיים, אולם הוא יצא ממנה והוא יחזור למקום יותר טוב ממה שהיה.
את עושה טוב בכך שבשלב הראשון את בוחנת מה מתחולל בתוכך כאשר את עומדת מולו. אין את חייבת לזלזל ויותר טוב בכלל לא לרכוש את המידה הזו. הדבר גם נובע מכך שאת מבוגרת יותר מול מה שהיית קודם. על כן, השקיעי באמת את עיקר מאמצייך הראשונים בדברים שאת עושה כלפי עצמך, והרבה פעמים דווקא מתוך כך הוא עצמו מקבל את זה.
א. קבלתי את המצב שלו בתור התמודדות שיש בו. הפרידי בין הביקורת הנכונה שיש לנו על מי שמתרופף בנאמנותו כלפי התורה והמצוות, לבין העובדה שהוא אחיך, ושכנראה גם קשה לו מאוד במצבו כעת. את הביקורת שמרי לעצמך ונצלי אותה כדי לחזק את עצמך בדרכך, ואת האהבה העניקי לו כאחות, וכמי שמסוגלת להתבונן מבחוץ ולקבל את זה שהוא מחפש את דרכו.
ב. בוודאי שלא ניתן להחזירו בגערות, בייסורי מצפון כלפי האמא היקרה או בכל עניין שמבקש לכפות אותו. בגיל בו מדובר יש צורך בכיוון הפוך לחלוטין – בהרבה אהבה והענקה, ובהרבה תמימות כובשת, המציבה בפניו כל הזמן את העולם היקר ממנו הוא בא ואת מה שהוא עלול לאבד אם לא ילך בדרך זו. לא זו בלבד, אלא גם לפתח אתו ביחד צדדים טובים שיש בו, כגון השקעה ואחריות או עזרה בבית וכדו', ופעמים רבות פיתוח כוחות טובים מכיוונים שונים מביא הרבה ברכה לעולם.

כל טוב והרבה הצלחה