איך להתייחס לאמירות שפוגעות בי? והאם יתכן שאני לא יפה?

שלום לך יקרה.

מה שלומך?

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד שהעלית כאן את הנקודה הזאת! הרבה פעמים אנחנו מעדיפים להשאיר דברים בתוך עצמנו, ולהעלות אותם על הכתב או לשאול מישהו זה קצת יותר קשה. עצם זה שבאת ושאלת מראה כמה את מוערכת ובוגרת. מעריכה אותך מאוד על זה!

כתבת שהאחים שלך אומרים לך דברים שלא כל כך נעים לך לשמוע, ושזה פוגע בך ומוריד לך את הביטחון העצמי. אני רוצה לשאול אותך, האם דיברת על זה עם האחים שלך? אמרת להם שזה פוגע בך ושזה לא נעים? ביקשת שיפסיקו?

אבל דיבור אמיתי, לא דיבור כזה של תגובה מהירה אחרי איזה הערה שהם אמרו. אני מאוד מאמינה בדיבור פתוח וכנה. בטח בין אחים, שזה מערכת יחסים מאוד מאוד קרובה. דיבור אמיתי של מבט בעיניים: "אחי, אפשר לדבר איתך רגע? תשמע, ממש קשה לי עם... מה אתה אומר? יש דרך שאתה יכול לעזור? האם מפריע לך משהו שאני עושה, שזה מה שאתה אומר? פשוט זה באמת קשה לי מה שאתה עושה".

יכול מאוד להיות, שהם לא באמת חושבים על ההשלכות של מה שהם אומרים או עושים. זה קורה לכולנו! ויכול להיות שאת בטוחה שהם מאוד מודעים ולמרות זאת עושים. אבל באמת אני חושבת שהגיוני שהם בכלל לא חושבים שזה פוגע בך. דיבור רציני, עמוק ואוהב כזה, יכול לא רק לגרום להם להפסיק עם ההתנהגות הלא נעימה אלא יכול להקפיץ את מערכת היחסים שלכם כמה שלבים קדימה.

מבחינת היחס למה שאנשים אחרים אומרים לנו – אני חושבת באמת שכדאי למצוא את היחס הנכון.

מצד אחד, אל לנו להכתיב את החיים שלנו לפי אחרים. אנחנו צריכים ללכת עם האמת שלנו ועם מה שאנחנו מאמינים בו. מצד שני, אנחנו חיים בחברה ואנחנו לא מסוגלים להתעלם לגמרי מאנשים אחרים, בסוף אנחנו לא אדישים ולא רוצים להיות כאלו. זה הגיוני שנעלבת, זה רגש טבעי, לא ילדותי בכלל! גם מבוגרים נעלבים. מה שכן, במהלך הזמן אנחנו מפתחים לעצמינו מעין מגן כזה, שמסנן, ממה אנחנו נעלבים, וממה לא.

נקודה נוספת, אני חושבת גם שהדיבור של החברה סביבנו, עוזר לנו הרבה פעמים להתקדם, מאיר לנו על דברים שלא היינו רואים בעצמנו. נראה לי שזו אחת הסיבות שהקב"ה ברא אותנו עם צורך בחברה, כדי שתהיה לנו מעין מראה על עצמנו. לכן, אולי כדאי לקחת את המקרה הזה כהזדמנות, בואי תחשבי: מה זה מבחינתך יפה? האם באמת את חושבת שאת לא יפה? מה ישפר לך את ההרגשה שאת יפה? את שלימה עם המראה שלך? אגב, נכון שהחזות החיצונית שלנו היא לא העיקר, והעיקר זה הפנימיות. אבל בהחלט אני חושבת שבטח בתור בת חשוב תאהבי את המראה שלך, תרגישי איתו בנוח ושתהיי שלימה איתו.

באופן כללי, צריך לדעת שיופי זה עניין אינדיבידואלי. הגמרא במסכת סוטה אומרת את הדבר הבא:

"אמר רבי יוחנן: שלשה חינות הן. חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו"

אסביר בקצרה את דברי הגמרא. יופי זה עניין אישי, ותלוי בקשר שלך עם הדבר/הבן אדם. מקום שאדם גר בו ומחובר אליו, יהיה יפה בעיניו. חפץ שאדם קנה בהרבה כסף, יהיה יפה בעיניו. וכן הלאה.

לנקודה הבאה ששאלת, חס ושלום שאת לא טעם של בנים. ממליצה לך ממש "לסלק" את המחשבה הזו הצידה. אני מרגישה שזה לגמרי יצר הרע. לכל אחד ואחת בעולם הזה יש בת/בן זוג שמיועדים לו ומתאימים לו, שבבוא העת בעז"ה יכירו ויאהבו אחד את השני בדיוק כמו שהוא! גם מבחינה פנימית וגם מבחינה חיצונית.

בעז"ה יגיע האחד שלך, ואם את תאהבי את עצמך – הוא יאהב את מי שאת! מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית.

אני ממליצה מאוד גם לשתף מישהו קרוב שאת סומכת עליו, שיוכל לתת לך עצות על סמך ההיכרות שלו איתך. הדיבור על הדברים בד"כ מיישב את הלב וגורם לו להיות נינוח יותר. כמו כן, אדם שמכיר אותך, בטח יוכל לתת עצות שמתאימות לך על סמך ההיכרות שלו איתך. מורה, מדריכה, אמא, יועצת או כל אדם אחר שאת יכולה לסמוך עליו.

לסיום, ממליצה לך קצת לקרוא וללמוד בנושאים הללו.

את יכולה לחפש ספרים שמדברים על היופי ביהדות. אני מכירה את הספר "כתנות אור" שמדבר על צניעות, אולי הזוית הזו גם תעניין אותך.

מצרפת קישור מקוון לספר: http://www.rambish.org.il/results.php?SearchFunction=browse&SearchCode=BRW_INV&SearchRequest=334

כמו כן, יש את הספר "מי שטעם יין הונגרי", קצת על הספר: "העצות וההדרכות שבספר יגלו לכם דרכי חיים אחרות ושונות, חיוביות יותר. הן ילמדו אתכם להפוך את מאורעות חייכם, על הקשיים שבהם, למנוף של צמיחה והתחדשות."

בהצלחה גדולה!

רק אור וטוב.

נעמה

(7)