איך להתיחס לאפי איתם

בס"ד

צריך לחזק אותו בדרך התורה. ולומר לו שלא יפחד להגיד בגלוי את מה שהתורה אומרת. "לא תחנם".

אני מקווה מאוד שהוא יצליח ואני תולה בו הרבה תקוות.לעצם היחס אליו אני מצרף לך איזה מאמר שכתבתי בענין זה

-----------
בס"ד
הגיע רגע המהפך שמואל אליהו - צפת
ראיתי השבוע הרבה אנשים מסתובבים עם תחושה של תקווה בלב. עם תחושה של גאווה. הרבה חילונים ו,,,אנשי ש"ס התחילו לדבר בשפה אחרת. הם אומרים בפה מלא מה שחלק מאיתנו לא מעז לבטא במלים "הגיע רגע המהפך" שלכם וגם שלנו. של כולנו. של העם שלנו.
הדברים אמורים לא רק בגלל כניסתו של אפי איתם להנהגת המפד"ל. יותר מזה זה בגלל הדרך שבה זה קרה. המעשה של הרב יצחק לוי שבר כל שיא שנקבע אי פעם ל"הגינות פוליטית". אני בטוח שהרב לוי לא חיפש להירשם בספר השיאים של ג'ינס, הוא בודאי מעדיף להרשם במקום אחר.
כל כך הרבה זמן התרגלנו לנורמות מוסריות ירודות עד שהכנסת ובית המחוקקים הפכו להיות שם נלעג בגלל הרמה הירודה. אפילו בתי המשפט לא מצפים מהם לקיים הסכמים חתומים. כבר נפסק בבית משפט בהלכה פסוקה שאין חובה לקיים הסכם קואליציוני. שהסכם רוטציה אינו מחייב וכד'.
פתאום רואים אדם בעל עמדה ושררה מקריב עמדות כח בכירות למען הדרך שהוא מאמין בה. אנחנו מתייחסים לזה כדבר המובן מאליו, בענווה שהורגלנו אליה בישיבות ובאולפנות ובכל בתי המדרש, אבל צריך לפעמים לומר "ראו מה בין בני לבין חמי".
הגמרא מספרת על בני בתירא שפינו את מקומם להלל הזקן כשראו שהוא יכול להביא ברכה לעם ישראל. כל מספרי הדורות יודעים את המעשה הנורא עם הרה"ג חיון זצ"ל שהיה זקן ונשוא פנים והנהיג את ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים. הרב הזה פינה את מקומו להגאון הרש"ש זצ"ל שהיה צעיר ממנו בהרבה שנים בשעה שהוא חשב שהצעיר ממנו יכול לעשות את המלאכה טוב יותר. עם ישראל לא שכח אותו ולא שוכח את האנשים שויתרו על טובת עצמם למען טובת הכלל.
******
הרבה שנים הלקנו את עצמנו לחינם תוך כדי השוואה למספר המנדטים של ש"ס, לחוצפה שלהם לדרוש, לדרך שבה הם לקחו, למקום שהם כבשו לעצמם בהנהגת המדינה. עכשיו שראינו מה הם עשו עם הכח שהגיע לידם, כעת הגיעה השעה!! כעת שהדרך של אוסלו נכשלה, שדרכם המדינית של העבודה-מר"ץ-ש"ס נכשלה, שהליכוד לא השכיל לדבר בעוז על דרכו המדינית. כעת אנחנו צריכים להציב את הדרך שלנו ולומר בלי בושה שהיא היא "הדרך הנכונה" .
אני מרגיש "חוסר נוחות" לכתוב צמד המילים כאלה. אני מרגיש שחלק מהקוראים נע בחוסר נחת על הכסא למשמע המילים "דרך נכונה", אבל צריך להתחיל להתרגל לומר: דרכנו היא היא הדרך הנכונה. זה גם לא בושה לומר שצריך ל"נצל" את הוואקום הרוחני הזה.
למה כל אחד מחברי הכנסת של העבודה\ליכוד מרגיש שהוא ראוי להיות ראש ממשלה? למה חצי מהם אומרים בפה מלא שהם מתאימים לתפקיד הזה רק שהעם עוד לא השכיל להכיר במעלתם? למה רק אנחנו מחייכים מתחת לשפם כשמעלים אפשרות שמישהו משלנו, בחור ציוני דתי, ינהיג את המדינה.
עכשיו זה הפסיק.
******
אני מרגיש צורך דחוף לכתוב את הדברים הללו כיון שראיתי את ה"עליהום" הגדול של אנשי התקשורת על מינויו של אפי איתם להנהגת המפד"ל. הם ממש יצאו מכליהם להשמיץ אותו בכל דרך בימים האחרונים לפני ההצבעה במרכז המפד"ל מתוך תקוה נואשת לעצור את ההצבעה. הם העלו לשידור את כל מי שהיה מוכן לדבר נגד אפי איתם. אנשים שלעולם לא היו מקבלים דקת שידור בלי הפרעות, קיבלו דקות ארוכות לנסות לעצור את אפי איתם. (בושה לחשוב שאנשים שהם חלק מאיתנו שיתפו איתם פעולה, אנשים שלא מוכנים לקבל שיש מישהו שיכול להצליח במקום שהם נכשלו - חבל).
אני לא נבהל מהם. התקשורת שהיללה את הסרבנים לא הצליחה להביא פרומיל (0.0001) של אנשים שיסרבו לשרת בשטחים. לו הייתה מקשיב להם הייתה מאמין שחצי העם נגד העם התורה והארץ. המציאות היא שהעם יותר חכם מהם. זו אותה תקשורת שהתגייסה נגד אפי. גם כאן העם לא נמצא איתם. העם עם אפי.
זיכרו. מי שעצר את אריק שרון בדרך לצמרת צה"ל - קיבל אותו בממשלה. מי שניסה לזרוק אותו מהממשלה – קיבל אותו בראשות הממשלה. כך יהיה עם אפי איתם. ניסו לעצור אותו בצבא – קיבלו אותו בממשלה. מנסים לעצור אותו בדרך לממשלה – יקבלו אותו בראשותה – אמן.