איך להמשיך בשגרה אחרי פרידה קשה מבן הזוג?

שלום לך טליה יקרה.

קוראת את השאלה שלך בכאב ובתסכול יחד איתך. חווה איתך את העצב העמוק, את הלילות הארוכים ארוכים והמחשבה הזו שאין יותר מחר, ומעל הכל אשמה עצמית כבדה עד מאוד. אני ממש יכולה לחוש איתך את הגעגועים לרגעים אחרים, את הלב שמחפש ואת האכזבה הרבה.

אז ראשית כל, אני שולחת לך מכאן חיזוק ידיים ומעריכה אותך מאוד על שכתבת לנו. לא קל לבחור לקום, לעשות, לנסות לשנות. בטח לא במצב כזה.

אכן, ריבונו של עולם בחר לברוא את העולם שלנו בדרך פלאית וייחודית. לא אחת תהו חוקרים ואנשים רבים מדוע ריבושו"ע בחר לברוא את העולם שלנו בצורה כזו, ויש לכך גם הרבה תשובות, חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות. אנו מתהלכים בעולם הזה לא מעט פעמים בתחושה של שבריריות, של מה ילד יום, נתקלים לא מעט פעמים בקיר ארוך ואטום שבו לנו כבר אין מה לעשות. שלמה המלך מדבר על זה בקוהלת לא פעם, הוא מקשה שוב ושוב- מה יתרון לאדם, מה התוחלת אם ממילא הכל חולף וארעי? שלמה מנסה להתמודד עם השאלה שמעסיקה את כולנו- הפחד שמי יודע מה ילד יום.

ריבושו"ע טובע בעולמנו מושג מדהים. באחד המעמדות הכי חשובים בהיסטוריה היהודית, אומר ריבושוע "נתתי לפניך את הברכה והקללה.. ובחרת בחיים". ה' בוחר לתת לאדם בחירה. בחירה בין עולם אחד לאחר, בחירה בין מוות לחיים. בחירה שמתחילה בהחלטות קטנות ופשוטות ומסתיימות בחריצת גורלות.

יכולת הבחירה שנכנסה בעולמנו נותנת לנו מרחב אינסופי של הזדמנויות. המרחב הזה בכניסה ראשונה אליו הוא מפחיד ומבלבל. כשילד קטן נכנס לגן שעשועים עצום, הוא יכול בשניה הראשונה להסתנוור מהשפע, ללכת לאיבוד. כך גם אנו. מרחב הבחירה שלנו לעיתים נראה לנו כ"כ גדול שהוא הופך למאיים, הוא עלול להרתיע. העובדה שיכול להיות שאהיה כל דבר בעתיד יכולה לשתק אותנו. היא יכולה לטעת בנו תחושה שאין בנו שום שליטה על חיינו, שום יכולת לנהל אותם ושוב נרגיש כמו ילד קטן שמפחד מהחושך.

הרבה פעמים בחיים אנחנו נתקלים במצב בו אנחנו רוצים מאוד משהו מסוים ופשוט לא מצליחים להשיג אותו. אנו מרגישים קטנים מול החיים, מול היכולת שלנו לחיות בהם ובכל זאת אנו בוחרים שוב ושוב להכניס את עצמינו פנימה ולנסות בכל הכוח. אבל בכל זאת אנחנו ממשיכים עם אותו משהו, למה?

כי הוא טוב לנו, הוא נעים. אז אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון.

כל קשר ארוך שכזה וכל מערכת זוגית מחייבות גם את הסיכון. את הפחד שאולי זה יסתיים. זה טבעי והגיוני, ורק מראה שהוא באמת היה משמעותי מאוד בחייך.

אבל מה בכל זאת שכחנו בסיפור הזה?

שיש בורא לעולם.

אחרי שהתחלנו את הקשר והתאמצנו ורצינו ויצאנו ונפגשנו והשקענו לא שבוע ולא חודש, אלא שנתיים שלמות, בסוף בסוף יש לנו אלוקים בשמיים שמכוון הכל בצורה המדוייקת והמופלאה שלו.

את הצורה הזו אין לנו יכולת לראות או להבין, או אף לראות במוחש כיצד היא עוזרת לנו, אבל אנחנו יודעים בלב שלם שאבא רוצה רק להיטיב לבנים שלו, נכון?

כך גם אלוקים.

לכן, דבר ראשון וחשוב שאני מציעה לך לעשות זה להפנים וממש לשנן מדי יום שבידי ה' נתונה ההחלטה, והוא בטוח מחליט את מה שהכי טוב ומתאים לך.

בשלב הבא, אני קוראת לך מכאן- שלחי אותו. במילים מופלאות נכתב בשיר "שלחי אותו, תני לו ללכת לחופשי, גם כי יודעת את שלא יחזור אלייך".

את נמצאת עמוק בתוך הכאב כרגע, נאחזת בו ובקשר שלכם מתוך תקווה קלושה שזה יקרה שוב, אז אני רוצה דווקא להגיד לך, בשבילך ובשביל מנוחת הנפש שלך, שלחי אותו. הרפי ממנו. אני יודעת שהתגובה הראשונה שעולה לך היא התנגדות, אני בטוחה שכל שריר ושריר בגוף שלך מתכווץ כרגע למקרא שורות אלה, אבל למען הנפש שלך וחייך אני מבקשת ממך להרפות, לשחרר. לשחרר אותו מהמחשבות שלך לילה לילה, להרפות מהמחשבות מה קורה איתו היום, להפסיק את ההסתכלות החוזרת ונשנית מתי הוא נראה לאחרונה בווצאפ או בפייסבוק, הרפי אותו. ואת ליבך.

מצרפת לך קישור לשיר כולו אם תרצי:

הרפיה שכזו מחייבת קודם כל וודאות- ידיעה שאני והוא סיימנו וזה סוף פסוק. אחרת, המחשבות לא יפסיקו לחזור. לכן, אני מציעה לך לשם כך לפנות אליו בווצאפ או בשיחה, מה שנוח לך, ולשתף אותו בכנות ובפשטות, שתרצי שתנסו שוב, ואולי תחזרו. שקפי לו את המצב שאת מרגישה שהייתה עוד כברת דרך ארוכה שיכולתם לעבור יחד ואת באמת רוצה לנסות שוב.

במידה והוא אומר לך שכן, הנה, חזרתם.

אבל במידה ולא, וכאן החלק החשוב, את מבחינתך מרפה. את משחררת אותו לחופשי, לאהבה חדשה, לחיים אחרים, את מפנה מקום בלב שלך לאדם אחר, לתחושות חדשות,עדינות ונעימות של אהבה. לשם כך אבל, כמו שאמרתי, את צריכה סוף פסוק ממנו.

פרידה היא קצת כמו תהליך אבל. היא דורשת ראשית כל הפנמה, הבנה שזהו מצב סופי, ורק לאחר מכן מתחילה החזרה לחיים בצעדים מדודים ואיטיים, ומתחילה אט אט להתגבש תפיסה אחרת על גבי החוסר.

את צעירה יקירתי, עולם שלם עוד לפנייך. פעם שמעתי על כלל גאוני. זה נקרא כלל ה10:10:10. מה זה אומר?

זה אומר, שבכל מה שקורה לנו או בהחלטות שקיבלנו - אנחנו צריכים להסתכל דרך שלוש עדשות שונות:

איך נרגיש אחרי 10 דקות מקבלת ההחלטה הזאת

איך נרגיש אחרי 10 חודשים.

איך נרגיש אחרי 10 שנים.

לדוגמה, במקרה שלנו.

נפגשת עם בחור במשך כמעט שנתיים והוא הודיע בפתאומיות שהוא רוצה להיפרד?

אוקיי, בואי נלך לכלי הזה:

איך ההרגשה אחרי 10 דקות?

זוועת עולם.השמיים נפלו.

איך תרגישי אחרי 10 חודשים?

יש סיכוי גדול שתמצאי מישהו אחר, אולי אפילו יותר טוב מהקודם. יכול להיות שבכלל הבחור שחתך יבין את הטעות שעשה

ויבקש לחזור - ואתם עכשיו כבר נשואים ביחד (ואיזה מזל שהוא חתך אז, כי רק ככה הוא הבין אחר כך כמה את מיוחדת וחזר אלייך).

ואיך תרגישי אחרי 10 שנים?

יש מצב שבכלל לא תזכרי את הסיפור הזה. את כבר תהיי נשואה פלוס 2-3 ילדים, עם בחיר ליבך. תשימי לב להשגחה הגדולה שהקב"ה סידר לך שהבחור ההוא ייפרד ממך, ואת עכשיו עם מישהו הרבה יותר מתאים.

ותחשבי שאם היית אמורה להיפרד מהבחור הזה, אין ספק שהיה עדיף לעשות את זה לפני הנישואין מאשר אחרי הנישואין.

בקיצור, כשמסתכלים בפרספקטיבה רחבה - אפשר לקחת את הדברים הרבה יותר בקלות.

ומה עוד?

מלאי לעצמך את החיים בעולם פנימי רחב. אני מזמינה אותך לכתוב, לנגן, להצטרף לחוג מחול, לשיעורי ימימה, לשיעור תורה, לסבלט לעצמך יחידת דיור במקום יפה, להרחיב את עולם הפנים שלך כמה שיותר. את תראי איך אט אט הוא מקרין החוצה והוא עשיר ומלא וגדוש. את תראי איך אט אט החוסר שיצרה הפרידה מתמלא לו בעולמות רחבים ויפים, ובבוא היום בע"ה הקב"ה יזמן לפתחך את הבחור המתאים לך, ותאהבי אותו מאוד ולא פחות מכך, הוא יאהב אותך מאוד. אני בטוחה בזה.

מתפללת עלייך, איתך בדרכך ושולחת חיזוק ידיים.

תאמיני בקב"ה, הוא מאמין בך ודואג לך. כל הזמן.

בהערכה רבה,

נעה

(28)