איך אפשר להישאר חזקים באמונה בתקופה של אי וודאות וקורונה?

שלום לך ציפי יקרה.

מה שלומך?

קודם כל, כל הכבוד לך שאת שואלת ומבררת! אכן ימים לא פשוטים עוברים על עמ"י ועל כל העולם... ימים שמערערים אנשים מהרבה בחינות – אמונית, כלכלית, בטחונית, משפחתית ועוד. על כן שמחתי מאוד לקבל את שאלתך ולראות שאת מנסה למצוא תשובות ולמצוא יציבות על אף האי יציבות שאנו שרויים בה.

בעצם את שואלת 2 שאלות:

1. איך אפשר להישאר חזקים באמונה במצב של אי וודאות, או מהי בכלל אמונה במצב של אי וודאות?

2. מה הקב"ה רוצה מאיתנו בזמנים של קושי, ובכלל?

אשתדל לענות בסייעתא דשמיא. ואתייחס קודם כל לשאלתך השנייה.

נקודת המבט הבסיסית של היהדות היא שה' רוצה בטובתנו. ה' הוא טוב לכל ובאמת הכל הכל הוא רק טוב. אלא מה? אנחנו לא תמיד רואים את זה. יצא לך לראות פעם ילד קטן שאמא שלו לוקחת אותו לרופא? לחיסון? הילד צורח ובוכה ולא מבין למה אמא שלו, שהוא כל כך אוהב, גורמת לו לכזה כאב. אז בתור אדם בוגר שמסתכל על זה, אנחנו יודעים שבאמת אמא שלו לוקחת אותו בגלל שהיא רוצה בטובתו. היא יודעת שזה טיפה כואב ושהילד לא רואה למה זה טוב, אבל באמת הילד צריך את החיסון הזה בשביל הבריאות שלו. ובאמת אם הוא לא יעבור את החיסון הזה, המצב שלו ממש לא יהיה טוב.

אז אני חושבת שככה גם אנחנו כלפיי ריבונו של עולם. כמו ילד קטן. ההבנה שלנו מצומצמת, ואנחנו לא תמיד מבינים למה הוא עושה ומה הוא רוצה מאיתנו. אבל אם ברור שהוא פועל לטוב ועושה טוב. ושגם ההתמודדות הזו היא בעצם מובילה לטוב, אז אנחנו סומכים עליו. ואנחנו שלווים יותר גם כשמדובר בקושי או באתגר לא פשוט.

זה קודם כל, כלפיו. ועכשיו זה מתחבר לשאלה הראשונה שלך. נכון. אני גם מרגישה את האי וודאות הזאת שאת מתארת. ואת יודעת מה? זה קשה לי גם. קשה מאוד. אנחנו רגילים שהכל תחת שליטה, שאנחנו בגדול מנהלים את החיים שלנו והם מתנהלים כמו הם צריכים להתנהל.. מדי פעם יש טעויות, אבל בגדול, אנחנו די שולטים.

אבל אולי, ההסתכלות הזאת היא שגויה. כי האם אנחנו באמת שולטים? האם אנחנו באמת מנהלים את החיים שלנו? האם החיים שלנו בידיים שלנו? אני חושבת שלא. האמונה מסבירה לנו שהקב"ה הוא זה שמוביל את החיים שלנו. הוא זה שמנהל אותם. לנו יש את הזכות לבחור לפעול ביחד עם הקב"ה אבל בעצם הוא זה שמוביל את הכל. ואנחנו לא באמת יודעים מה יילד יום, והאם התוכניות שלנו יצאו פועל.

שמעתי פעם משהו יפה – תמיד אנחנו אומרים "בעזרת ה'". כלומר אנחנו הנושא, אנחנו המרכז, אנחנו פועלים ועושים, השליטה בידיים שלנו, ואם ה' יעזור לנו, אז גם נצליח לעשות את מה שתכננו. אבל בעצם צריך להגיד "לעזרת ה'". ה' באמת הוא זה שפועל ועושה בעולמו. לנו ניתנה הזכות לפעול עם א-ל. לנו ניתנה הזכות לעשות גם. להוסיף עוד קצת בעולמו של הקב"ה. "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". הקב"ה רוצה שנפעל ושנעשה. אבל באמת, הוא השולט ואנחנו לא יודעים כלום. אז בשגרה אנחנו לא מרגישים את זה.

אבל הנה, הגיעה תקופה של אי וודאות ואנחנו מרגישים את מה שבעצם קורה תמיד. שהקב"ה הוא היחיד שמנהל פה את הדברים. אנחנו מעין "טרמפיסטים" במכונית של הקב"ה. הוא נוסע, ואנחנו יכולים בתוך הדרך, לפעול במימדים שיש לנו. אבל הוא הנהג. אז האם זה מפחיד להיות טרמפיסטית שלא יודעת לאן הנהג לוקח אותה? יכול להיות. אבל אם הנהג הוא הקב"ה? אז זה צריך לשמח אותנו! הקב"ה בכבודו ובעצמו מסיע אותנו!

אף אחד לא מזמין לעצמו אי וודאות, כי כנראה הקב"ה ברא אותנו עם צורך להרגיש שליטה. אבל בתקופה כזו, של חוסר וודאות. כל מה שנותר לנו הוא להיות בענווה, ולהגביר את מידת הביטחון בה'. (אנחנו תמיד פועלים ב2 דרכים, ביטחון בה' והשתדלות שלנו. כעת אפשר לעבוד על מידת הביטחון!)

ואת האמונה שלי, באופן אישי, זה מחזק מאוד. בימים האלו. כן, להרגיש את התלות בקב"ה. להרגיש כמה אני זקוקה לו ולחסדיו. וכמה בלעדיו אני כאין וכאפס. וכמה שיותר נקנה את המידה הזאת, את האמונה הזאת, נהיה יותר שלווים! כי אל נפחד מאי וודאות או מסכנות. כי אנחנו יודעים שה' מוביל הכל. או כמו שאומר רש"י על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".

ויחד עם זה, כשאנחנו יודעים שהכל באמת מוביל לטוב, אז מה שנותר לנו בתוך הסיטואציה היא לראות איך אנחנו גדלים מזה ולפעול איפה שאנחנו כן יכולים. אנחנו לא נדע למה הקב"ה הביא את הסיטואציה הספציפית הזו, אבל אנחנו כן יכולים לדרוש מעצמינו לגדול. לראות מה הקושי הזה מצמיח בנו. ואח"כ, כשתיגמר התקופה, הלוואי שנוכל להסתכל אחורה ולהגיד "וואי, איך גדלנו מהקושי הזה. איך צמחנו". כי באמת, מקשיים אפשר לרדת למטה, ואפשר גם לעלות גבוה.

ואחרי כל זה, אני חושבת שבעזרת עשייה של דברים חיוביים אפשר לקבל גם קצת יציבות ומשמעות בתקופה זו. כמה דברים אנחנו רוצים לעשות במהלך החיים ולא מספיקים להקדיש להם זמן?

גם מבחינת תחביבים, גם מבחינת למידה של דברים חדשים (יש באינטרנט עשרות קורסים אינטרנטיים בחינם שמעולים לתקופה הזאת!) וגם מבחינת עבודת המידות הפנימית שלנו.

אז נסכם:

התקופה הזו היא קשה לכולם, נכון. מזדהה מאוד עם הקשיים שלך. ובכל זאת:

1. ממליצה ללבוש את המשקפיים שרואות את העולם בצורה כזו בה ה' מנהל את הדברים תמיד לטוב, גם אם אנחנו לא בהכרח רואים זאת.

2. זו הזדמנות דוקא לחזק את האמונה ולשמוח בזה שאנחנו תלויים בקב"ה ושהוא באמת מוביל אותנו. הזדמנות להבין שגם כשיש וודאות, בעצם תמיד הוודאות היחידה היא ה'. לרכוש את ה"תמימות".

3. מהקושי אפשר לגדול!

4. אפשר לפתח עשייה פנימית וחיצונית של דברים משמעותיים שיתנו יציבות ומשמעות לתקופה.

לסיום, אני חושבת שיעשה לך טוב לשתף אדם קרוב, אולי מבוגר יותר, בשאלות שלך. זה תמיד טוב לדבר על הדברים עם אנשים שמכירים אותך ושאת סומכת עליהם. הם יכולים לתת מבט מעמיק מתוך ההיכרות שלהם איתך.

כמו כן, מה שאמרתי פה זה רק טיפה מתוך הים הגדול, ואת מוזמנת לצלול במעמקי הספרים, לקרוא וללמוד. ממליצה על מסילת ישרים. או לפחות את ההקדמה שלו (חובת האדם בעולמו), את הספר של הרב יוני לביא "היי הרב" וכמו כן את הספר "מכתבים לטליה" שהוא ספר קליל יותר בסגנון של ספר קריאה אך מעלה עניינים גדולים באמונה.

הרבה הצלחה יקרה, רק אור וטוב!

נעמה