באיזה זכות אלוקים דורש ממני להיות דתי?

שלום וברכה שואל יקר מאוד!

תודה רבה ששיתפת אותנו בתחושותיך והרגשותיך, ולא השארת אותם אצלך בבטן! לא לכולם יש את האומץ, ולא לכולם יש את היכולת והאפשרות לבטא ולהגדיר את מה שהם מרגישים. היכולת להוציא החוצה ולשתף בתחושות עוזרת לנו למצוא תשובות ולהתחבר מתוך שמחה והבנה. אז קודם כל אשריך על האומץ לשאול ולברר!

שאלתך היא שאלה נפלאה, שמעוררת אותנו לברר נקודות בסיסיות ויסודיות בהבנת יחסי "בורא-נברא", ובגישה לתורה ומצוות. אומר מראש ששאלות מקיפות באמונה הן מסע מופלא, מרתק ומתוק שלא תמיד ניתן לסכמו במספר שורות, לכן אנסה לכתוב נקודות מרכזיות שיכולות לעזור בכיווני מחשבה, שגם אותם ניתן (ואף צריך) לפתח ולהרחיב עוד ועוד.

על מנת לענות את שאלתך הייחודית, עלינו לשאול שאלה יותר עמוקה. בשביל מה הקב"ה ברא אותנו בכלל? מה היה חסר לו שהוא "נצרך" כביכול לברוא עולם ואז "לחייב" אנשים לעשות מצוות?

הקב"ה ברא את העולם על מנת להטיב לברואיו ולתת להם את הטוב הגדול שניתן להשיג, כמו שאנו אומרים שלוש פעמים ביום "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ואף המצוות כולן ניתנו לטובתנו, כמו שכתוב "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָֽךְ" (דברים י, יג).

קיום המצוות אינו רק הגבלות ודרישות אלא הינו גם שפע של יציבות, איזון, מוסריות ואחריות המושפעות על מקיימם. היום גם הגויים מודים ויודעים שמצוות רבות כמו כשרות, חיי משפחה ועוד מצוות הנראות כהגבלות גדולות - מכשירות אותנו להיות אנשי מידות מאופקים השולטים על תאוותם ומתעלים מעליהם, ואף הינם גורמים השומרים על הבריאות הפיזית של האדם. ויש לכך הוכחות מדעיות לרוב. כמו כן מצוות רבות כגון צדקה, חסד, כיבוד הורים ועוד, מפתחות אצלנו מוסריות ההופכת אותנו לאנשי מידות נעלות ונאצלות.

ניתן להעמיק עוד ועוד במהותה של כל מצווה והשפעתה על נפשנו ואישיותנו. אך עלינו לדעת שאמנם, בוודאי אין הפסוק מתכוון רק לטובה גשמית, שהרי לא תמיד אנו רואים בעיניים את הטובה הגשמית והפיזית הבאה עלינו מקיום מצווה זו או אחרת ואף לא תמיד אנו יודעים את עולם המחשבה הטמון בפרטי המצוות. לכן כדאי לדעת שהמצוות נועדו גם לטובתנו הרוחנית! שהרי אין אנו כבהמה העשויה כולה מחומר גשמי וגס, אלא יש בקרבנו נשמה אלוקית עליה אנו מכריזים בכל יום "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא"! והמצוות שאנו מקיימים הן לטובת הנשמה האלוקית שבקרבנו. שהרי לצורכי הגוף אנו יודעים לדאוג טוב מאוד על ידי אוכל ושתיה ושאר פינוקי הגוף, אך מתי נדאג לנשמה שלנו? גם היא צריכה לאכול על מנת להתחזק ולהתגדל. לצורך כך ניתנו המצוות. המצוות מקדשות אותנו, כמו שאנו מברכים לפני כל מצווה "אשר קידשנו במצותיו וציוונו....", ואם נוריד את המושג "מקדשות אותנו" לחיי המעשה נוכל להגדיר זאת כך: המצוות נועדו לעורר בתוכנו את רגשות הקדושה והתחברות לקודש ולעורר בקרבנו עדינות רוחנית.

אז אולי זה נכון שלא בחרנו באופן מודע להיות יהודים, כמו שאמרו חז"ל "בעל כורחך אתה נוצר", אבל אם נתבונן בכך שאותו ה' שדורש מאיתנו לקיים מצוות הוא אותו ה' שמחיה אותנו, שנתן לנו גוף, נשמה, רגשות, תכונות, תחביבים, כישורים, משפחה וחברים. אזי נאמין ונסמוך עליו שהוא יודע מה הכי נכון לגוף ולנשמה שלנו – ובכך נוכל להחליף את המילה "דרישה" ולראות במצוות כמעין "הוראות הפעלה" לגוף ונשמה.

מדבריך נשמע שאתה מתוסכל מ"הדרישות" של המצוות. תסכול היכול לנבוע מכמה סיבות. על כן, טוב לדעת שהקב"ה לא דורש מאיתנו להצליח תמיד בצורה מלאה ומיידית. "הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו", ולכן אם אתה עובד ומשתדל להתקדם במה שאתה יכול – אתה עושה נחת רוח לקב"ה, ואתה משמח את ה' בעצם עבודתך ולא רק במבחן התוצאה אם הצלחת או לא.

הייתי ממליץ לך לשבת עם עצמך ולנסות להבין ממה נובע התסכול הזה, אתה יכול לעשות זאת לבד או עם דמות שאתה מעריך – ר"מ/מדריך אהוב/דמות בוגרת אחרת שנמצאת בסביבתך ואתה מרגיש בנוח לדבר איתה, ולספר לה את התחושות והרגשות שאתה חושב ומרגיש. הכוונה אישית עם הקשבה והיכרות עמוקה יכול להועיל ולעזור לך הרבה במסע המופלא שאתה צועד בו.

כמו כן אני ממליץ לך בחום לקרוא את הספר "מבט בהיר בערפל" של הרב ראובן ששון המתייחס לנקודות שאתה מעלה, ולעוד נקודות נפלאות ומרתקות בצורה מאירה ומחברת.

וכמובן שאנו כאן בשבילך תמיד – לעוד שאלות, בירורים ושיתוף.

בהצלחה גדולה, ובהערכה גדולה על האומץ ועל הבירור!

ידידיה