אחותי היקרה

בס"ד
שלום רב,

הכאב של הרווקות מאוד נוגע ללבי.
אנו חיים בתקופה שתופעה זו הפכה להיות הנגע של המגזר הדתי לאומי, המוני צעירים וצעירות שלא מוצאים בן זוג. לכאורה אין לנו אחריות על כך, מפני שאלו קשיים אישיים - כל אחד ואחת שלא מצליח להגיע לחופה, זה כאילו ענין שלו.

הצעירים לא אשמים בכך, זו טעות חמורה. החברה שלנו גרמה למציאות הקשה הזאת בגלל הנורמות שהיא יצרה:
מצד אחד, בגלל שמירת הצניעות, אנחנו מרחיקים מבילוי משותף ומפגישות בנסיבות חברתיות (מועדונים, פאבים וכד') כפי שקורה בעולם החילוני.
מצד שני אנחנו מסתייגים משדכנות כפי שהיא מקובלת בעולם החרדי.
נמצאנו קרחים מכאן ומכאן: מחד לא מתאפשר מפגש טבעי מפני שיש לשמור הצניעות (זה נכון וראוי) מאידך אין שידוכים מפני שמצפים שההתקשרות תהיה טבעית ורומנטית.

המצב הזה מביא נזק ראשוני נורא: דכאון ויאוש של צעירים רבים.
מכך נוצרים נזקים משניים שלא נתנים לתקון: צעירים רבים צוברים כעס, תסכול ובושה - הכוחות השליליים הללו מרחיקים אותם מהחברה הדתית, בהמשך הם מאבדים גם את החיבור לתורה ולמצוות.
ויש גם נזקים עקיפים – כאבם ותסכולם של בני המשפחה: הורים ואחים (כמו במקרה שלך) כואבים וכועסים עד כדי ערעור האמונה בחסדי ד'.

נראה שאת מאמינה שהפתרון כולו תלוי בחסדי שמים בלבד. בשונה ממך אני סבור שזו בעיה שאנחנו יכולים וחייבים לפתור.
מבחינתי, שאלתך: 'מדוע יש רווקים' , זהה לשאלה: 'מדוע יש עניים'? התשובה היא שאת הפתרון לעוני לא 'נזרוק' על הקב"ה. נבין שזו חובה המוטלת עלינו למנוע עוני, יש לנו כלים למנוע עוני – לכן אם בכל זאת יש עניים, זה מחדל שלנו.
כך מוטלת עלינו החובה למנוע רווקים מבוגרים ואם יש כאלה זה מחדל שלנו.

צריך להקים מנגנונים רחבים לשידוך ומסגרות כשרות וראויות להכרות (גם כיום יש כמובן כלים שונים, אבל עובדה שהם לא פותרים את המצוקה) גם הרשת האלקטרונית יכולה להיות מגויסת ליצירת הכרות לשם חתונה.

גדולי הדור ומנהיגיו חייבים לקבל אחריות על המצב הזה ולפעול באופן נמרץ כדי לשנותו.
לדוגמה – אנחנו נמצאים בתקופה של קמפיין פוליטי של 'הבית היהודי'. אפשר לשאול כל מועמד מה יש לעשות כדי לסייע לזוגות הצעירים שלא מצליחים למצוא בן זוג. בדרך כזאת ובדרכים נוספות הנושא יעלה על סדר היום – אני מאמין שמתוך כך ימצאו בסופו של דבר הכלים הראויים לסייע בבעיה כואבת זו.