אור לגויים?!

הרב קוק כותב בספר אורות (עמ' לג) "סגולת הקודש אינה סגולה זולה שיכולה להנטל בכל ידיים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא, במסירות נפש קבועה, ועל ידי זכות נחלת קודש של אבות לבנים נושאי עולם באהבה, ושומרים דרך ה' בכל עוז".
סגולה היא כשרון, פוטנציאל, תכונת לידה. יתכן ילד שנולד עם כשרון מוסיקלי. לפתח או לאל לפתח כשרון זה, זה תלוי בו, אך עניינו אינו מתחיל מהכשרתו אלא מכשרונו. ללא הסגולה המיוחדת, ללא הכשרון המיוחד כל מאמציו של הילד להתעלות בעולם המוסיקלי לא יצלחו. אחרי שהילד נולד עם תכונה מסוימת, כשרון מסוים, בא תור המאמץ הבחירי להוצאת כשרונו מן הכח אל הפועל.
לעם ישראל סגולה ישראלית, כשרון ישראלי מיוחד – הקדושה. הציווי "קודשים תהיו" מעיד שכל אדם מע"י יש פוטנציאל של קדושה, כשרון של קדושה, יכולת להגיע לקדושה. אלא שהדבר תלוי במאמץ הבחירי שנועד להוציא את הקדושה מן הכח אל הפועל. בכל יחיד ויחיד קיימת תכונה של קדושה ועליו לכבוש אותה ולגלותה בפועל בחייו.
אחרי שאנו יודעים שנטועה בנו תכונה של קדושה, חובה עלינו להתאמץ ולהשיגה ולגלותה בחיינו היום יומיים. זה מה שמסביר הרב קוק, שגילוי הקדושה מותנית במאמץ מתמיד של מסירות נפש, ולא בהגה אחד, באמרת אמונה לבדה".
אחרי שהבנו שהסגולה תלוי בבחירה, יתכן שהיא תתגלה ויתכן שלא תתגלה, ויתכן שתתגלה רק בחלק מהאוכלוסיה. אולם כשאנו מדברים על "סגולת ישראל", איננו עוסקים בתופעות ההתנהגותיות ובגילויים החיצוניים, אלא במהות.
מהות האדם היא "צלם אלוקים". "אשר עשה את האדם ישר". א"כ איך נאמר "יצר לב האדם רק רע כל היום"? הקב"ה ברא את האדם ישר אולם מאחר שהאדם נמצא במציאות העוה"ז הוא מסתבך ומתבלבל, נופל ונכשל הופך ללא ישר, ואינו מגלה מה שחבוי וגנוז בו.
א"כ אנו כן עם סגולה, עם שהקדושה היא מהותו העצמית, אלא שישנם זמנים שקדושה זו מתגלה יותר וישנם זמנים שמתגלה פחות. אך אינה נמחקת משום שהיא תכונה הטבועה באומה מלידתה. כשרון של קדושה.
א"כ איך נהיה אור לגויים? משל למטוס שבור ואופניים תקינות מה יותר ממה? ודאי מטוס. מה שרגע הוא מקרקע זמנית אין זה מפילו בערכו, משום שברגע שיתוקן יתגלה ערכו בכפלי כפליים מאופניים תקינות. הוא הדין בזמנים מסויימים שע"י כביכול מקורקע סגולתו הפנימית החבויה אינה מתגלה, אך לכשתתגלה אכן נאיר ונפיץ הרבה אור לגויים.