שאלה
האם אפשרי לא לרכל?
התורה אמורה ללכת ביחד עם החיים שלנו ולא יכול להיות שהיא תנגוד משהו בטבע שלנו או שתגרום לרע, אבל רכילות זה אחד הדברים הכי טבעיים שיש. כמעט בכל שיחה מדברים על בן אדם בין אם זה בצורה ישירה או בעקיפין ואי אפשר להתעלם מזה שהסביבה שלנו מעניינת אותנו ואנחנו לא יכולים שלא לדבר עליה. חוץ מזה הרבה פעמים יש בזה הרבה תועלת כי אנחנו יכולים להבין יותר טוב את החברים שלנו ואת הכוונות שלהם אם רק נשתף לגבי דברים שקשוריםאליהם.
תשובה
אהלן ליהיא!
המחשבה שהתורה צריכה ללכת עם החיים היא נכונה מאוד. התורה פעמים רבות אומרת שאם נשמור עליה יהיה לנו טוב, ובאמת התחושה הבסיסית שלנו היא שהתורה טומנת בחובה חיים טובים ומשמחים ועשירים. מכיוון שהנחת היסוד הזו כל כך נכונה, אני רוצה להעלות מספר כיווני חשיבה שיוכלו לעזור בתחושות בהתלבטות הזו:
נכון שהתורה רוצה שנחיה חיים טובים, אבל באמת בשביל זה התורה לפעמים באה בכדי לרומם אותנו לחיים טובים יותר, גבוהים יותר. חיים שבמחשבה ראשונה נראים לנו קשים ולא פשוטים ולעיתים אף ממש "מסרבלים", אולם בסופו של תהליך נגלה כי דווקא ציווי התורה הוא זה אשר יוצר חיים טובים יותר.
נכון, זה לא קל. מה, קל לקום בבוקר להתפלל במניין? לא. האם קל לוותר על קפה אחרי שאכלתי ארוחה בשרית? לא. ואלו עוד דברים שהם לא "בשמיים", אני מניח שאנחנו יכולים ליצור כאן רשימה ארוכה מאוד של דברים שהם מאוד-מאוד לא פשוטים. ובכל זאת, בחלקם הגדול אנחנו יכולים לזהות שהקב"ה רוצה לרומם אותנו ולהביא אותנו לגובה אחר. לעיתים קשה לנו יותר לזהות את זה בעיניים האנושיות שלנו, וזה בסדר- אלו מצוות אלוקיות, שמטבען לא תמיד נוכל להשיג ולתפוס כיצד הן מקדמות אותנו באופן השלם ביותר.
אני רוצה להעלות נקודה נוספת- בהנחת היסוד של השאלה טמונה נקודה לא פשוטה: האם באמת התורה אמורה "להיכנע" לרצונות שלנו? האם אדם שמאוד אוהב להרוג- יהרוג אנשים? האם אדם שתאב לאכול חזיר יאכל חזיר?
נדמה לי שלשנינו ברור שלא. מבלי לדבר כרגע על השימושים הטובים של רכילות (ועוד נגיע אליהם), נדמה לי שקודם כל מצד התחושה הבסיסית של "זה משהו שבא לי ולכן זה נכון/ כדאי"- זו אולי תחושה בסיסית כלשהי, אבל הקושי בה ברור. התורה כן באה להנחות, ולעיתים הרצונות שלנו יאלצו להידחות מפני המקום.
לגבי השימושים הטובים של רכילות- באמת ישנה תחושה בסיסית שאיסור לשון הרע ורכילות אמורים באופן מסוים לסגור לנו את הפה לגמרי. מסופר על ה"חפץ חיים" שבא וכולם השתתקו כי פחדו לדבר לידו. זה הגיוני. אבל, כפי שאמרת בצורה נבונה, לא הגיוני שהתורה תאסור את השימושים הטובים. לכן, ברור שיש שימושים טובים שמותרים. לשם כך, צריך ללמוד אילו שימושים וכיצד יש לדייק אותם, אבל אין ספק שהנחת היסוד שלך לגבי העובדה שכאשר רכילות היא לטובה היא תהיה מותרת- יש לה ללא ספק הרבה מקום.
לגבי השימושים הטובים- ניתן ללמוד אילו שימושים מותרים ואילו לא מתוך הספר "חפץ חיים", וכן ישנם עוד ספרים שעוסקים בסוגיה ומבהירים את הדברים.
בהצלחה,
אוריה