אומרים לי להתחתן, אבל רוצה קודם לבנות את עצמי..

הודיה יקרה שלום.

את מעלה שאלות גדולות לגביי עת החתונה ומלאות החיים באופן כללי, בהחלט אלו סוגיות מורכבות ועדינות ובעיקר – חשובות מאד. תיארת שתי תנועות נפש מאד חשובות – תנועה מתוכי החוצה ותנועה מן החוץ אליי. את מתארת מציאות בה מצד אחד את מרגישה שמנסים להכתיב לך כיוון ונקודות זמן, ומצד שני את מרגישה כי אולי זה לא נכון לך אבל מתלווה החשש שמא אפספס את הרכבת, וכפי שכתבת נכון, אנו צריכים להספיק בחיים האלו למלא אותם בצורה הנכונה ביותר.

ישנן מספר נקודות שאולי יעזרו לנו לראות איך לפשר בין שני הצדדים החשובים האלו:

- להאזין לעצמך – ישנן שתי תנועות מרכזיות בנפש, יש את אלו הדינאמיות של התקדמות, של זרימה עם החיים, בחירות בין אפשרויות מיידיות בכל יום. ויש את העצירה למחשבה, להבין עם עצמי מה נכון לי בנקודה הזו? השאלה איך מקשיבים לעצמי?

יש מספר אפשרויות – האחת, פשוט לדבר את הדברים, את הלבטים שלי, כשאנו מקשיבים לעצמנו הדברים לא נותרים רק בחלל המחשבות אלא יוצאים לעולם, ואז יותר קל לנו להבין מה אנחנו באמת רוצים. את השיח הזה, ניתן לעשות עם חברה, עם הקב"ה או עם עצמך.

אפשרות נוספת היא לכתוב לעצמך את הדברים, את כלל הדברים שאת רוצה או חושבת. כאשר דברים נוכחים על דף הם מתחילים להסתדר לנו, כי הם ניצבים מולנו ופחות "מעורבלים" בתוך הראש.

- תקופה – לא מעט דילמות ולבטים קיימים בחיינו, איך אפשר להתגבר על כולם? לעתים הפתרון הוא לומר לעצמנו "לעת עתה". מה זה אומר? אני יכול להחליט כי בשלב זה אני בוחר כיוון אחד לסוגיה וכיוון אחר ייבדק בעוד זמן. כך למשל, האם ללכת לאוניברסיטה? האם להתגייס לצבא או להמשיך בישיבה? אפשר לומר כרגע אני נשאר בישיבה עוד שלושה חודשים אפתח את השאלה שוב.

כשהזמרת אתי אנקרי חזרה בתשובה היא נשאלה על שירתה מול גברים, התשובה שלה הייתה שבשלב זה היא מניחה את השאלה בתוך קופסא, ובעוד זמן היא תפתח אותה ותתבונן בה שוב (למותר לציין שכיום היא כבר לא מופיע מול גברים).

כשאנו מחלקים לתקופות, יש לנו וודאות כפולה – גם וודאות למה אני מרגיש עכשיו שנכון לי, וגם וודאות לכך שהשאלה הזו לא נמחקת מחיי, היא פשוט מועתקת לתאריך אחר, שאולי יהיה יותר רלוונטי עבורי. כך, אני גם יודע שלבטים שמותאמים לתקופות חיים מסוימות גם לא חורגות יתר על המידה, לא היינו רוצים לראות אדם בן 30 שמתחיל כיתה א'.

- הלבט – הוא האדם – כתבת כי החיים קצרים וצריך להספיק בהם, את מחד צודקת, יש חשיבות למלאות החיים ולכך שאנחנו נגשים את עצמנו בשלל תפקידנו – אבא, אמא, מחנך, בן, עובד ה', לומד ועוד ועוד.. לכל אדם באמת יש אינסוף תפקידים שהוא ממלא, בתקווה למלא אותן בצורה הטובה ביותר. כשאת נותנת כבוד לחיים האלו, לתפקידים, את כבר נמצאת במלאות הזו, את כבר עושה את רצון ה'.

כל אדם, שנותן מקום לבחירה שלו, להתלבטות שלו – הוא כבר עובד ה', כי החיים לא עוברים לידו – אלא עוברים דרכו. את רואה חשיבות בחתונה, וזה נפלא, את רואה גם חשיבות בבניית האישיות עד החתונה וגם זה נפלא! וזה מה שהופך אותנו להיות אנשים גדולים, שלא "נסחפים" אחר החיים, אלא "בוחרים" בהם.

- קשב – תיארת כי ישנם אנשים הרוצים בטובתך ומכווינים אותך לכיוון מסוים, אכן חשוב להאזין לאנשים שסביבנו שרוצים להיטיב עמנו! או לנסות להתבונן אולי על נקודות שלא ראינו. אבל, אם יש לנו התנגדות פנימית, אם אחרי שבאמת ישבנו וחשבנו, כתבנו, דברנו, הגענו למסקנות שונות - זה בסדר. בסוף יום, אנו נדרשים לחיות את החיים שלנו – ולא חיים של אחרים.

לכן, הודיה, אם נסכם: חשוב מאד שהאדם יאמין בעצמו, במגמת הנפש שלו, ויאזין גם. אין ספק שחשוב להקשיב לסובבים אותנו אך תמיד תמיד תמיד ההכרעה תהיה שלנו, זה כל האדם.

בהצלחה בכל,

ובחירות טובות תמיד!

חנן