אבל

בס"ד
שלום רב,

אל תבהל מהעצבות.
אבא שלך נפטר, זו סיבה טובה מאוד להיות עצוב (אם לא היית עצוב זה היה מוזר).
כאשר אתה עצוב, גם אם אתה בוכה, אל תתנגד ואל תבהל. הלב שלך צריך את זה - תן לו את זה.
כאשר קורים דברים עצובים אנחנו צריכים להיות עצובים עליהם, זה מה שהלב צריך, עלינו לאפשר לו זאת.
ההלכה קבעה שעל הורים שנפטרו מתאבלים שנה שלימה, מפני שצריך את הזמן הזה כדי להרגע ולהשלים עם האבדה הקשה.
בעוד מספר חודשים תרגיש שהעצבות פוחתת ומתרחקת, היא לא תעלם אבל תטריד פחות ותשפיע פחות.

כמובן אסור לשקוע בתוך העצבות ולהיות רק עצוב. הדרך להוציא את העצבות, להביא את עצמך לדברים אחרים - כך העצבות תפחת.
אל תנסה להיות שמח בכוח - זה לא מתאים לתקופה הזאת, זה לא נכון מבחינה הלכתית וזה גם לא יעזור.
תנסה להתמלא בדברים אחרים שיהיו מעניינים ויעסיקו אותך:
הכי טוב - חברים טובים ומשפחה קרובה: להיות אתם, לשוחח אתם, לשתף אותם במה שעובר עליך.
גם עשיה חברתית מעודדת ומשכיחה את הצרות: תנועת נוער, התנדבות, טיולים עם חברים.
לימוד של דברים מעניינים מסלק מחשבות רעות. לימוד תורה או לימוד של דברים אחרים שאתה אוהב ללמוד!

מעל הכל, לפני הכל ואחרי הכל - תפילה!
הקב"ה מנחם את כל האבלים.
בכל התפילות שלך תתפלל ותבקש להתעודד, להתחזק ולהתגבר.
כאשר העצבות מתגברת - קח ספר תהילים, יש לו כוח עצום.
שנה טובה ומתוקה!