שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום !
ראש ממשלת ישראל אירגן מסיבה לכבוד בנו באמצע המסיבה הודיעו לו על אסון המסוק השאלה הראשונה:האם הוא היה צריך לעצור את המסיבה והאם נהג לנכון שפרש לחדרו [וחזר לפרקים לכמה שיטות] אחד הכתבים גינה את מעשה ראש הממשלה וטען שעליו היה להפסיק את המסיבה הדבר יצר הד בציבור ונשמעו כמה טענות לטובת ראש הממשלה 1.הוא לא יכל לעצור את המסיבה בטענה שאסור שהציבור ידע על האסון לפני המשפחות 2.טענו שהכתב כבר לא פעם אחת יוצא נגד ראש הממשלה ביחסו האישים ואין להיכנס לפרטיותו יותר מדי!
כמו כן חשוב לציין שבכנס שהיה ראש הממשלה באותו יום הראה לציבור את צערו ואמר "איך נפלו גיבורים ונפלו ארצה כלי מלחמה"
נקודה שנייה שרציתי לשאול היא תגובה של הנשיא שאמר "הדברים שחשתי כאזרח המדינה ביומיים האחרונים האלה הם שניים – כל העם מאוחד בדאגה, באבל, בגאווה על שיש לנו אנשים כאלה, ומאוחדים גם נמשיך - יש סכנות חדשות, גבהים חדשים, אתגרים חדשים, הלב לא נופל, הראש לא מורכן. ובאמת זה רגע גם של גאווה וגם של צער עמוק, צערם של המשפחות וצערו של העם כולו"... יש לציין שהכותרת שקיבל הנשיא לכתבה הוא "הלב לא נופל הראש לא מורכן" כמו כן ראיתי כמה תגובות של אנשים דתיים שכתבו דווקא הכאב על אובדן מלמד כמה צריך לשמוח עליהם ואני מצטט " הם הקריבו את חייהם כדי שכולנו נוכל כאן לחגוג ימי הולדת ולחיות את חיינו כעם ישראל בגדלות ובשמחה. כולנו אבלים, כולנו עצובים, וכולנו נמשיך לשמוח את שמחותינו ביתר שאת, כי זה חזונם וזו מורשתם". האם בנקודה מסויימת לא איבדנו את תחושת הצער האם להתאבל זה כבר ניהיה אסור ואנחנו חייבים למצוא גם באבל נקודות של חיים ולא באמת אנחנו חיים "חיים" של הצער של האובדן תמיד אנחנו מחפשים אפילו באבל עצמו את החיים שלנו איך אנחנו מתקדמים איך העם מתקדם ולא חושבים באמת על המתים.
הגמרא במסכת מועד קטן דף כה עמוד א כותבת "דתניא: מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים - כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. - יבכה ויתאבל? ערבונא קא שקיל מיניה? אלא: מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר ...- דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה." וכן אמר ר' שמעון בן אלעזר שדומה לספר תורה שנשרף וראה שם הרמב"ן שאדם כשר יוצר חרדה גדולה כמו ספר תורה שנשרף וכך נפסק בטור שחובה לקרוע על אדם כשר אמנם היום לא קורעים מסיבות שכתבו האחרונים אבל בודאי
תשובה
בס"ד
שלום רב,
נראה לי שאתה בעצמך הבאת היקף מלא וחשוב של הדברים ולא נותר לי אלא לעשות מעט סדר.
1. באשר לאבלות, הגיבורים הללו ראוים לאבלות מלאה, כפי שאתה ציינת בדוגמאות שלך. כידוע מי שמוסר נפשו למען עם ישראל יש לו זכות מיוחדת.
2. כל הביטויים אודות המשך החיים והשמחה באים כדי למנוע יאוש. גם על כך כתבת בהקשר של אבלות דוד על בנו אבשלום. מלך ישראל צריך לראות לנגד עיניו את מצבו של העם וחובתו הראשונה לעודד ולחזק את העם. לשם כך בטא הנשיא ואחרים עמדות מעודדות אודות המשך שמחת החיים.
לסיכום: יש כאן אבלות גדולה וכואבת אבל אין כאן יאוש ולא ההפסקה בהמשך החיים והבניין של עם ישראל בארצו.