האנוכיות של אלימלך בשעת משבר לאומי, הובילה להתפרקות משפחתית. כמה דורות קודם, יהודה ירד מאת אחיו אחרי שהפגין מנהיגות אינטרסנטית במכירת יוסף. הוא עזב את משפחתו מההר לשפילה. בניו המשיכו בגישה האנוכית באופן חריף יותר, כל אחד בדרכו. אצל שניהם, כדברי השיר 'הלך לו יהודה' של אבי בניון האמת "דפקה על החלון". אלימלך מת, ואתו גם שני בניו מחלון וכליון. אלימלך לא למד מיהודה, שגם שני בניו מתו.
בימים אלו אני בסבב מילואים שני. אחרי סיור לילה, זכיתי להתפלל ותיקין בבית הכנסת במצפה ישי. המתפללים הזמינו אותי לקידוש. הלכנו לבית משפחת רסלר. חיוכו של דביר רסלר, גיבור ישראל, שספג בגופו את הרימון בפו"ם דרום ובכך הציל את חבריו, ניבטה אלינו בתמונה גדולה מהחצר, שעה שעמיחי, אביו של דביר הי"ד מחלק לנו דג מלוח עם גלשן (קרקר), וכוסית קוניאק "כדי שהדג יוכל לשחות". בחן הוא תאר מסע לקהילות ונציה ומילאנו של שלושים משפחות שכול, מכל העדות והקהילות. "ברור לכולם דבר אחד: הגענו לאן שהגענו בגלל הריבים בינינו. אין ספק. זה העונש, וזה התיקון". אם כך פסקו שלושים זוגות של משפחות שכולות, מי אני שאגיד משהו.
עשרות אלפי גיבורי ישראל שרצו אל האש וחרפו נפשם למען אחיהם ואחיותיהם, מעל לכל מחלוקת, מגזר ועדה הם ראשית התיקון. ובאמת, בצער הנורא זכינו להכיר דמויות מופת מתוך משפחות השכול, שמראים לנו את הדרך. הצעדים הבאים, הם ארוכים קשים ומורכבים יותר.
החברה הישראלית היא בנקודת האתגר הגדולה. כמו אדם ששב משדה הקרב, רות שבה עם נעמי משדה מואב, וצריך לשקם את החיים. מבחינה אזרחית, אנו עמוק בתוך היום שאחרי. קצינת מילואים בפיקוד העורף תיארה בפני שאירועי שמחת תורה היו דומים לתרחישי אסון רב נפגעים, ולא לתרחישי מלחמה שהיו קטנים בהיקפם הצפויה. הצרכים של החברה הישראלית כמעט ואינסופיים, במעגלים שונים מאוד של שכול, של חטופים, של פצועים בגוף ובנפש, של מפונים, ושל משפחות המגוייסות למילואים, לצד אלו שפרנסתם או חייהם נפגעו בדרך זו או אחרת.
המערכה על השיקום רק בראשיתה. כטבעם של בני אדם פרץ ההתנדבות של ראשית המלחמה כהה. המציאות דורשת את שלה, בחיים המקצועיים והמשפחתיים. גם הפוליטיקה מעיזה להרים ראש. אך טבעם של צרכים, שהם מקבלים צורות חדשות. סא"ל ממערך הנפגעים תארה בפנינו את הפער בין הלוחמים בבית החולים ששמים שלט על הדלת ומבקשים את "מנוחת הלוחם" לזמן שבו הם מגיעים הביתה ומרגישים שבועת האהבה התנפצה, והם יחד עם המשפחה הגרעינית לבד באירוע. רק אתמול שמענו על אובדן של חייל שכרע תחת ההתמודדות הנפשית, בין מערכת לחימה לצו שמונה, ועל אתגר המאבק להכרה בו כחלל צה"ל.
רות, כבת מיוחסת מואבית, יכולה הייתה להתחיל חיים חדשים כאחותה. אך היא הייתה שייכת לשבר, והחליטה לקשור את עצמה לתיקון. נקודות השבר המשפחתיות הללו, מתבררות, דרך תמר ובעיקר דרך מגילת רות כסדקים בהם מתפרץ אורו של משיח. זהו אור שאינו מתפרץ בקולות וברקים, ואף לא על חמור לבן, אלא בנחרצות ובהתגייסות להקים את המשפחה מחדש.
בשנים האחרונות זכיתי לעבוד בעמותת יד תמר שתומכת במשפחות במשברים משבשי חיים, עם התמחות מיוחדת בחולי סרטן ובני משפחותיהם, ולפתח טכנולוגיה שמסייעת בניהול משברים משפחתיים וקהילתיים. מאז שמחת תורה, יד תמר הביאה את כל הידע והנסיון שלה, כדי לתמוך במשברים הייחודיים שהתגלעו לפתחנו, תוך הקמת מערך תמיכה במשפחות שכול בשדרות, לבקשת ראש העיר אלון דוידי, ובהקמת מערכי תמיכה למפונים במלונות בירושלים ובאופקים. בנוסף, התחלנו כעת בחיזוק מערך התמיכה של עמותת השועל, בפצועים הרבים של סיירת גבעתי, שנמצאים בחזית של החזית של הלחימה בעזה וסופגים לצד האבידות גם פצועים רבים מאוד לצערנו.
המפתחות לצליחת משבר משפחתי, מכילים תורה שלמה, אותם למדתי בעיקר מעו"ס משה אילן שפתח את הגישה של תמר למשפחה. על רגל אחת, נקודת המפתח היא הרחבה מושכלת של המעגל המשפחתי, שנעשית בדרך כלל בחיבור בין משפחה למלווה משפחה. זו יכולה להיות דמות מקצועית, חברית, או במעגל משפחתי מעט רחב יותר מבן משפחה מטפל. לדמות הזו יש מספר תפקידים. היא גם אוזן קשבת, אך בעיקר נדרשת להבין מה צריך – אוכל, והאם עדיף קניות או בישולים, מידע רפואי ומיצוי זכויות, וכמובן, לא לשכוח את הילדים. כשיש סדר ומפת צרכים אפשר לתווך את צרכי המשפחה לקהילה.
סביב כל משפחה יש הרבה אנשים שרוצים לעזור, אך לרוב, העזרה היא חד פעמית ולא אפקטיבית. שני הצדדים חווים זאת, ולכן העזרה אינה מתמשכת. מיפוי הצרכים, וחיבור הצרכים למעגלים השונים שממילא מצויים סביב המשפחה, מהווה נקודת המפתח בצליחת משבר.
בשנים האחרונות, יד תמר הכשירה כמאה קהילות ברחבי הארץ, להקמת מערכי תמיכה במשבר. לפני פסח, השיקה יד תמר את אפליקציית ENOLA – ההפך מלבד (באנגלית) כדי שלכל קהילה ומשפחה יהיו כלים לתמיכה וארגון מיטבי של מצבי אתגר ומשבר משפחתיים וקהילתיים. האתגר שלנו הוא לאומי, ובהשאלה דווקא ממגילת אסתר, אתגר של כל קהילה וקהילה, משפחה ומשפחה, ועיר ועיר. ההכרה והתמיכה הממשלתיים הם קריטיים, אבל צליחת המשבר תעשה באמצעות חיבור מחדש של המעגלים האורגניים שסביב המשפחה באופן יעיל.
במגילת רות, רות נחרצת להקים משפחה. בועז רואה זאת. בתחילה הוא "מלווה משפחה", מזהה צרכים באמפתיה, דואג שלרות יהיה מקום, שלרות ונעמי יהיה אוכל. רות מתחננת שבועז יפרוס עליה חסות, כבת זרים המתחננת לרחמים. אך בועז מנווט בזהירות ובחכמה את המהלכים ומסייע 'למצות את הזכויות' באופן שבו רות נכנסת לתוך עם ישראל בדלת הראשית, בהכרה קהילתית מלאה, והוא, ממלווה, הופך לחלק מהמשפחה, ולא סתם, לשושלת שהעמידה את דוד המלך בסופו של דבר. הווי אומר: התיקון הלאומי תלוי בתיקון המשפחתי והמקומי.
הדברים נצרכים במיוחד היום, כאשר אל מול גבורת הלוחמים אנחנו רואים לצערנו התעוררות של משקל נגד של הפוליטיקה שפלגה אותנו בערב שמחת תורה. מיכי וסרטייל, שהקים את יד תמר, אומר שאדם שביקר פצוע, או הסיע חולה סרטן לטיפול, רגיש יותר על המקלדת. הטכנולוגיה של היום מייצרת לנו מגרש משחקים שבנוי ליצירת השחרה של האחר. אנחנו חייבים להעמיד כלים טכנולוגיים שעושים הפוך : מייצרים אמפתיה, מגייסים לתמיכה, ובונים קהילה.
לכל אדם בישראל של היום, יש אדם סביבו שצריך עזרה. חוסנה של קהילה הוא בעוצמת התמיכה שהיא מצליחה להעמיד מתוכה בזמנים קשים. זה מתבטא לא רק בארוחה חמה, אלא בהקשבה, ביצירתיות ובנוכחות. משמחת תורה למתן תורה, המבחן היום שאחרי בחברה הישראלית שנוגע לכל אחד ואיחד קשור ביכולת שלנו להיות רות ובועז. בתשוקה שלנו לחזור לחיות, ובמבט שלנו אל אלו שצריכים אותנו סביבנו, ביכולת ליצור תמיכה אפקטיבית וארוכת טווח. זה המפתח לגאולה שמתוארת במגילת רות: התקומה מהשבר מתרחשת בנוכחות המחודשת בלב הפועם של הקהילה, נתינת המקום גואלת לא רק את הפרטים שחוו משבר, אלא את העם כולו, שמקבל חיים חדשים בהכירו גיבורים וגיבורות, שהיו אנונימיים לגמרי, לפני זמן מה, וכעת משיבים לנו את אורך הנשימה והתקווה, באופן פלאי, דווקא בעקבות השבר.
חג שמח
בשיתוף יד תמר