שימוש בגוף האישה כאמצעי מחאה - הוא מבזה

העדינות היא מידה נעלה וטבעית. כזו שנולדים איתה, ועם השנים מאבדים אותה. בואו נדבר עליה רגע, כי היא כל כך נעדרת מהמרחב בו אנו חיים היום

איך לחיות את החלום? תשאלו את גיבורי גוש קטיף

במשך שתים עשרה שנים, עד הגירוש, היה ביתנו בנצרים. בשבתות, בחגים, ובחופשים. הנוף האנושי מגנט אותנו, ונטעו בנו את הכוחות לשבות מדי שבועיים בנצרים, במשך למעלה מעשר שנים, עד לפרידה הכואבת

חורבן הזוגיות - הוא גם הבסיס לצמיחתה מחדש

בכל תחום בחיינו, ובמיוחד בתחום האהבה, נוכל לסחוב בתחושת הישרדות, עד שנגיע למיצוי וייאוש. אבל דווקא אז ברגעי השיא, מתעוררת קריאה עמוקה לתמצית החיים באמת, ויכולה להתרחש צמיחה

כך הכרנו | "אחרי שבוע וחצי בדרמאסלה רציתי ללכת - אבל אז היא הגיעה"

האדם הראשון שראתה אוריה כשנכנסה מותשת ועייפה לבית חב"ד בדרמאסלה היה יוסף חיים, שהיה שקוע בתפילה. מאותו בוקר הם כבר טיילו כבני זוג, אבל המסע האמיתי חיכה להם רק כשכבר היו שניהם בארץ

ימים מבקשים אהבה - על הפגנות, שנאת חינם והאר"י הקדוש

כבד לי בלב עם כל ההפגנות האלה. אני מתפללת שכל זה יעבור, ויהפוך אותנו להרבה יותר טובים, אבל בינתיים כל מה שעולה לי זה השיר הקסום של מאיר ז״ל על הלב הסדוק - "כל זה כי אין אהבה. כל זה כי אין חיבוק"

גבר - חשבת פעם מה המקום שלך במשוואה הזוגית?

לפני שנים, הכרתי מישהו שסיפר לי על המוטו שלמד מאביו: 'תמיד תאמר לאשתך-את צודקת ואני טועה'. אבל כבר אז, זה לא נשמע לי טוב. לא הצלחתי להבין איפה נכנס הצד של הגבר בתוך הזוגיות? איפה נשמע הקול שלו?

נכנסתם לבידוד זוגי? כך תעברו אותו בשלום

מגפת הקורונה שינתה את מציאות החיים של זוגות רבים. השינוי מועצם כאשר עליהם לבלות יחד שבועיים בבידוד, מבלי אפשרות מילוט, כשהם מנותקים מהסביבה והשגרה. אז איך עוברים את הבידוד הזוגי בשלום? רונית כהן זמורה מסבירה

מרגישה שבן הזוג לוקח אותך כמובן מאליו? לא בטוח שזה רע

איך שיצאתי מהבידוד התכנסנו, חמש חברות מהתקופה הפרה-היסטורית של טרום הקורונה, לדון בחומרת המצב. אבל מה שהעסיק אותנו באמת, אלו ענייני הלב, והקשר עם בני הזוג שלנו

מרגישה שאת תמיד צריכה לבחור בין הגוף להלכה?

בכל אישה יש עולם מחזורי ומופלא הנמצא בתוכה, ובקלות ניתן לפספס אותו. הלא נודע ההלכתי, יחד עם הלא נודע הפיזי, יכול לייצר חוויית חוסר אונים. אז איך ניתן להתגבר עליה? שיינה בוצר עם ההסבר

על התופעה הנפוצה בקרב נשים - שאינה מדוברת מספיק

פגשתי אותה בשבת, ברחוב. אישה המתקרבת לגיל שבעים, שהתחילה לפני ארבעים שנה, תהליך ארוך של ריפוי לנפש, ומאז היא מסייעת לנשים אחרות באותו נושא רגיש ומושתק

בַּכֹּל סרלואי: "העולם הדתי משפחתי מטבעו - והלבד מאוד קשה"

נגיף הקורונה תפס את המשוררת בַּכֹּל סרלואי, חודשים אחדים לאחר צאת ספרה השלישי "מפחדך בשרי", אך היא בוחרת לראות זאת כשיעור פרטי בהכרת הטוב. בראיון אישי היא מדברת על הגירושין, הבדידות, ומבקרת את היחס ללימודי ספרות בחינוך הדתי

איך לארגן אירוע בזמן הקורונה?

"גם מי שלא יכולה להניק - היא אימא טובה"

כאשר נולד תינוק פג, בנוסף לכל הדאגה, האמא הטרייה לא זוכה להניק, ועסוקה בשאיבות אין סופיות, ולפעמים, החלב שלה נגמר. אז מה עושות אימהות לפגים, כשאספקת החלב האימהי חסרה?

קושי בזוגיות? פוסט טראומה? הכל מתבטא אצלך ברחם

בטור הקודם הסבירה חני כהן יהונתן - את המשמעויות שיש לרחם ולווסת, וכיצד אפשר ללמוד מהן על עצמנו. שתי שאלות שנשלחו אליה לאחר מכן, ממחישות את הדברים