סבא משה חיכה בקוצר רוח לחתונות נכדיו. יאיר ושלומי, התארסו באותו שבוע ושתי החתונות נקבעו בהפרש של כמה ימים זו מזו. יאיר, עם כיפה גדולה וזקן הוא בחור ישיבה. סבא משה לא יודע בדיוק מה זו ישיבה חסידית אבל ככה הגדירו לו את הישיבה שיאיר לומד בה. שלומי השתחרר עכשיו מהצבא והוא בוגר מכינה קדם צבאית. סבא משה לא ממש זקן. ברוך השם הוא גם בריא בסך הכול, והיו לו תוכניות לרקוד הרבה בחתונות של נכדיו. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
החתונה הראשונה הייתה של יאיר. מיד כשיאיר ואשתו הטריה יצאו מחדר הייחוד סבא משה רץ לרחבת הריקודים. את השיר שניגנה התזמורת הוא דווקא הכיר, אבל את הריקוד לא כל כך. הוא שלח ידיים לצדדים כדי להתחבר למעגל הרוקדים אבל אחרי כמה שניות כשהוא נשאר עם הידיים באוויר, הוא גילה שבכלל אין מעגל. החברים של יאיר קפצצו ברחבת הריקודים, כל אחד לבדו. הם עשו זאת בהתלהבות והיו נראים מאוד שמחים, אבל לסבא משה הריקוד הזה לא כל כך התאים. הוא לא יודע לקפוץ כמוהם, והוא כבר עבר את הגיל בשביל לנסות. אחרי כמה דקות כשהוא הבין שמעגלים כבר לא יהיו בחתונה הזאת, הוא פרש לצד באכזבה.
שבוע וחצי לאחר החתונה של יאיר, התחתן שלומי. סבא משה ציפה בהתרגשות לחתונה. הפעם, הוא קיווה בסתר ליבו, הוא יוכל גם לרקוד. שלומי ואשתו הטריה יצאו מחדר הייחוד, סבא משה מיהר לרחבה, הגיע לשלומי ואפילו הצליח לרקוד לצדו במשך דקה תמימה. זאת הייתה דקת הריקודים האחרונה של סבא משה. לפני שהוא הספיק להבין מה קורה, הסתערו על שלומי מכל עבר כל החברה שלו מהמכינה והצבא. תוך כדי שאגות מחרישות אוזניים הם קפצו זה על זה, התחבקו וקפצו, וכמעט פרקו לחתיכות את סבא משה. היה שם משהו שנראה כמו סוג של מעגל, אבל האמת שזה היה נראה יותר כמו ערימה של בחורים. בהתחלה סבא משה ניסה להשתלב בעיגול הצפוף של הבחורים המחובקים אבל הקפיצות הגבוהות והשאגות היו יותר מיד בשבילו. ההיחלצות מדבוקת הרוקדים עלתה לו במרפק בצלעות, קוצר נשימה וצלצולים באוזניים. מתנשם ומתנשף הוא צלע לעבר אחד הכיסאות, התיישב, ולא קם ממנו עד סוף החתונה. "מה בסך הכול ביקשתי", הוא הרהר לעצמו, "לרקוד קצת עם הנכדים שלי?".
לסבא משה יש עוד הרבה נכדים שיתחתנו בעזרת השם בשנים הקרובות. כמו שזה נראה עכשיו, בחתונות הבאות הוא יסתפק במחיאות כפיים מהצד.