לכבוד חודש אלול, הכניס בני לטייפ ברכב דיסק מיוחד ובו כל סדר הסליחות הספרדיות. פתאום מצאתי את עצמי נוסעת ברכב וממלמלת: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ה' הוא האלוהים...... ויעבור ה' על פניו ויקרא...". פלאי הטכנולוגיה המודרנית הצליחו להכניס את בית הכנסת אל תוך הרכב.
באחת הנסיעות חשבתי לעצמי, מה המשמעות של אלול כחודש סליחות? האם זהו אקט משמעותי כשאני מקשיבה לסליחות ברכב? מהי תשובה ומה היא חזרה בתשובה, ומה באמת ה' מצפה ממני ומאתנו.
ומה בין אדם לחברו
אני מכירה אנשים רבים המגדירים עצמם בעלי תשובה, או חוזרים בתשובה. אך למרות זאת אני מוצאת את עצמי מאוכזבת, סליחה על ההכללה, בכל פעם מחדש. בעלי תשובה רבים נוטים להתמקד בתהליך החזרה בתשובה, במצוות שבין אדם למקום. פתאום הם מגלים את ריבונו של עולם ואת השולחן ערוך, ויראו כי טוב. ברוך השם. פתאום הם מתקשרים לרב ושואלים שאלות המדקדקות בקוצו של יוד, על עניינים של כשרויות, אכילת פרי חדש, הנחת אוכל על פלטה בשבת או הפרשת תרומות ומעשרות. לצערי, בעלי תשובה רבים תופסים טרמפ על מצוות שבין אדם למקום, ומזניחים את המצוות שבין אדם לחברו. זה בא לידי ביטוי קודם כל בזוגיות.
קחו בחור שחי לו עד היום חופשי ומאושר, מתנהל כאילו אין לו שום דאגות על הראש. נשא לו לאישה בחורה יפה וחמודה. לפתע פתאום, מהיום בו הכניס עצמו לעול הנישואין, והעולם- מתברר לו - לא כל כך קל - נחה עליו רוח החזרה בתשובה. טרנד אופנתי המדגדג לו במצפון, והוא נמשך בחבלי קסם להתפלל בבית הכנסת השכונתי ולהקשיב לדרשת הרב. והרב מטיף. על מה הרב מטיף- על צניעות. למי? לאשתו. הרב מדבר על מקווה. למי? לאשתו. הרב מדבר על חינוך דתי לילדים. מי יטפל בנושא? אשתו.
הבעל תשובה שלנו שב הביתה שמח ומאושר ומודיע לאשתו המופתעת, שאין לה רגע אחד דל ביומה העמוס, שמהיום והלאה הם חוזרים בתשובה. היא צנועה יותר,היא הולכת למקווה, היא דואגת שהילדים לא יראו תכניות טלביזיה מפוקפקות. היא אחראית לכך שהילדים יהיו ילדים יראי שמים. האשה הנבוכה, שעדין לא קלטה מה נחת עליה, מנסה לשתף פעולה, מי יותר או מי פחות. זמן פנוי אין לה להקשיב לרב בבית הכנסת. מיום ליום היא צופה באלוף נעוריה השמח החופשי והמאושר והנה הפך לגבר מחמיר, הבולש אחרי התנהלותה במטבח, מדקדק בבגדיה ומעקם את האף לידידותיה שבעליהן עדין לא חזרו בתשובה. היא מסתובבת בביתה אכולת רגשי אשמה שהיא לא מספיק טובה וראויה ורצה לרב השכונתי, שיפתור את בעיותיה.
לראות את התמונה הכוללת
לרבני השכונה תפקיד משמעותי ומכריע בוויסות הלחץ שנוצר במערכת היחסים של הזוגות בעלי התשובה. באה אישה לרב ומתלוננת כי בעלה לא מקדיש זמן לילדים, לא מוציא אותה לחופשה, לא מבלה אתה את זמנם הפנוי. אין היא רואה במה השתפרו או השתדרגו חייה מיום שהפכו להיות דתיים יותר. להיפך- היא איבדה את שמחת החיים. מה יוצא לה מזה?
מה ריבונו של עולם מצפה מאתנו בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות? לא נראה לי שאמירת הסליחות בדקדקנות, יותר חשובה לו מבכי של אשה נבוכה שבעלה החליט לחזור בתשובה, והיא מרגישה נטושה במערכה. גם אותם בעלי תשובה וגם רבני קהילות אמורים לראות מול העיניים את התמונה הכוללת, ולהכניס את עצמם כל הזמן לנעלים של האדם העומד מולם, גם אם היא אישה שלא מתלבשת בצניעות.
בתהליך החזרה בתשובה ראוי לראות כל הזמן את אלו מולך- באיזה מקום הם נמצאים. העובדה שבחרת לחזור בתשובה מחייבת קודם כל אותך- ואחר כך את כל האחרים. אינני יודעת עד כמה שמים דגש בתהליך התשובה על הנושא הזה. גם אם, על פניו נראה, שבתהליך התשובה עדין לא נראה דקדוקים במצוות- העיקר שיחסי האמון, האחווה, ההקשבה וההבנה יהיו נוכחים בין בני הזוג. שם בדיוק יושבת התשובה הנכונה.
חודש הרחמים והסליחות מחייב אותנו, קודם כל, לדאוג שלא נפגע באחר. לא נבייש, לא נעליב, לא נצער. חודש הרחמים והסליחות מחייב אותנו להסיט את המבט מאתנו, במסע לעבר השני שעומד מולנו- פגיע, בנוי נפשית בצורה אחרת מאתנו, ושם נקודת המבחן שלנו.
ואם, חס וחלילה, טעינו ופגענו בשני- לפני שנרוץ לסליחות בבית הכנסת- נלמד לבקש סליחה. אלו הקרובים לנו נפגעים ראשונים.