בשבועות האחרונים יצא האגף החרדי בציבור הדתי-לאומי (להלן: החרד"לים) למתקפה חדשה כנגד ארגון צוהר. עילת המאבק הפעם הייתה תיקון ליל שבועות שארגן צוהר בתל אביב, במטרה למשוך קהל חילוני להשתתפות בלימוד תורה בליל זה. בתיקון זה השתתפו רבנים, אנשי אקדמיה דתיים, וגם כמה ידוענים מהציבור החילוני, כדוגמת רינו צרור ועמוס תמם. העיתון החרד"לי בשבע תקף שוב ושוב את התיקון, בשל השתתפותם של חילונים בו מצד אחד, ובשל מיעוט הרבנים שהשתתפו בו, מצד שני.
הגישה החרד"לית הביאה לידי ביטוי בטענות אלו, שתיים מן התפיסות הבעייתיות, שאותן שאבה מן העולם החרדי. ראשית, ביחס ללימוד התורה לחילונים. הגישה החרדית-חרד"לית מייצגת בדרך כלל עולם של שחור ולבן, עם חוסר יכולת להכיל מורכבויות. ברור לכול, שהציבור התל-אביבי החילוני שאותו ביקשו אנשי צוהר לקרב ללימוד תורה, לא היה מגיע לערב המבוסס על רבנים או מרצים דתיים בלבד, וכדי לעורר עניין ולתת תחושה אמתית של שיתוף ואחווה, ולא של התנשאות חד-צדדית, היה צורך במארג הכולל גם דמויות חילוניות. אולם, בעיניים חרד"ליות קיימות רק שתי אפשרויות, ואם לא ניתן לקיים ערב לימוד על בסיס רבנים בלבד, מוטב שלא לקיים אותו בכלל. במילים אחרות, עדיף שהציבור החילוני יצא לבילויי ליל חג בפאבים, מאשר יצטרף לערב שיש בו עיסוק בתכנים תורניים. "המאור שבתורה", אליבא דהחרד"לים, יכול להיות מיוצג רק דרך רבנים, ואין הם מביעים אמון בתכני התורה כשלעצמם וביכולת השפעתם האפשרית על קרבתו של הלומד אליהם.
 |
|
מובילה את המחקר בתורת הרב קוק (תמר רוס, באדיבות אתר קולך)
|
מפעלם של רבני צוהר ראוי להערכה רבה, ולא לקיתונות של בוז. זכות גדולה היא ליצור מפגש בין דתיים לחילוניים על בסיס עיון בטקסטים מעולם התורה. בלימוד כזה אין הכוונה, כמובן, שכל צד צריך לאמץ את השקפתו של האחר ביחס לתכנים שאותם הוא לומד, אולם עצם השיח סביב התכנים יוצר תחושה של זיקה של כל העם היהודי, על שלל מרכיביו, לתכני היסוד המשותפים לכולנו. איחוד זה נותן תקווה להפצה ולחיבור גדול יותר של הנוער בארץ למקורות היהדות. בעניין זה יש לרבנים החרד"לים, שהתפרסמו השנה בעיקר סביב לגיטימציה להפגנות פוליטיות בצבא ואיסור השתתפות נשים במועצות מקומיות, הרבה מה ללמוד מרבני צוהר בעניין קירוב רחוקים לתורת ישראל.
מעבר לכך, טענות החרד"לים היו גם על מספרם הקטן יחסית של הרבנים בליל לימוד זה. גם מאחורי טיעון זה מסתתרת אחת התפיסות החרד"ליות-חרדיות הנפוצות, הנותנת לרבנים מעמד של עליונות מוחלטת בכל התחומים (כמובן, רק לרבנים עם ההשקפות הנכונות). לו היה מדובר בלילה של לימוד הלכה - טענה זו הייתה מוצדקת, כמובן, שכן בענייני הלכה הרבנים הם אנשי המקצוע המובהקים. אולם כיוון שתיקון ליל שבועות זה, כמו רובם ככולם של תיקוני ליל השבועות הציבוריים שהתקיימו בארץ, לא עסק בעיקר בהלכה, מה פסול יש בכך שבין המרצים היו דמויות מן העולם האקדמי, דוגמת פרופ תמר רוס וד"ר אביעד הכהן? יש לזכור, שרב בישראל מקבל את תוארו רק בגלל שהוא עומד בבחינות בענייני הלכה, ועקרונית הוא יכול להיות בור גמור בתנ"ך ובמחשבת ישראל. כמה רבנים בארץ חקרו את תורת הרב קוק כמו פרופ רוס? כמה מהם בקיאים במשפט עברי כמו ד"ר הכהן? מאין לקוחה התפיסה שהאפשרות להעביר שיעורי תורה מוגבלת לרבנים בלבד? טוב עשה ארגון צוהר, שהביא לידי ביטוי את החיבור של אנשים רציניים מתחומים שונים ללימוד תורה, גם אם אינם נושאים במשרות רבניות.
כולי תקווה אפוא, שארגון צוהר לא יתרגש יותר מדי מן הביקורת החרד"לית, ויוסיף לתרום לחיבור ציבורים רחבים בארץ לתורת ישראל, כהמשך דרכה המסורתית של הציונות הדתית לאורך כל שנות קיומה.