לפנייתכם אלי כמייסד מינהל הגיור לשעבר בעקבות ההתבטאות שנשמעה היום בבג"צ מפי נציגת פרקליטות המדינה השוללת את תוקף הגיורים בצה"ל, אבהיר את הרקע העובדתי-מסגרתי של בתי הדין לגיור ו"תפוקתם". אני רואה בתמיהה רבה התבטאות אומללה זו משום שהגיורים הצבאיים והאזרחיים נערכים באותה מסגרת-גג, באותם כלים-שלובים ומקבילים ותחת אותה סמכות ומטריה. כל הגיורים הללו עולים בקנה אחד, קנה הרבנות הראשית לישראל, וכך הם פני הדברים בעיני.
ההמרה לדת היהודית, הקרויה גיור, נתונה בסמכות הרב הראשי לישראל (האחד מביניהם שנקבע על ידם) בתוקף היותו ראש העדה הדתית, כשם ש(להבדיל) המרה לדתות אחרות בישראל נתונה לסמכות ולהכרה מצד ראשי העדות הדתיות (הדרוזית, היוונית-אורתודוכסית, המוסלמית, הבפטיסטית וכן הלאה).אישור ראש העדה מוכר כהמרה חוקית ללא צורך כלל בבית דין או בהליך שהחוק מתערב בו.
בשנות כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל הרב אברהם שפירא ומרדכי אליהו זצ"ל הם נהגו לאשר גיורים שנערכו ע"י רבני ערים ורבנים מקומיים לפי שיקול דעתם. אישור הרב הראשי (ראש העדה) קיבל תוקף חוקי של המרה-גיור, הוכר ונרשם ע"י משרד הפנים ורושמי הנישואין ללא עוררין.
הרבנים בקשי-דורון ולאו שכיהנו אחריהם מיאנו להמשיך בשיטה זו, בעיקר בעקבות גלי העליה הגדולים בתקופתם מארצות חבר העמים ואתיופיה. הרב בקשי-דורון הטיל עלי משימה לבדוק ולהציע מערכת מגיירת מפוקחת (ומפוכחת) וידידותית, וכך הוקם מינהל הגיור בספטמבר 1995. כהנתי בראשו עד שנת 2000, ומאז הפכתי לדיין גיור מן המנין, יום בשבוע.
מכיון שהסמכות להמרת דת נתונה בידי הרב הראשי כראש העדה, מינה הרב בקשי-דורון שליט"א כ-25 רבנים (רובם ככולם מן המיגזר הדתי-לאומי) לדייני גיור מתוך אימון אישי בהם. הם ישבו במסגרת 8 הרכבים (כל הרכב יום בשבוע בלבד). מלכתחילה נקבע שבכל הרכב יכהן לפחות אחד בעל כושר דיינות מהרבנות הראשית (מסיבות של משקל סגולי ולא של סמכות). תעודות הגיור של בתי הדין המיוחדים לגיור נחתמו ע"י נציג הרב הראשי, ותעודות ההמרה שהופקו הוכרו ע"י משרד הפנים. רבבות מתגיירים נרשמו במירשם האוכלוסין כיהודים, וכמובן זכו להינשא כדת משה וישראל.
במקביל, פעל הרכב (או שנים) ברבנות הצבאית, למתגיירים ולמתגיירות לובשי מדים. גם גיוריהם נחתמו ע"י נציג הרב הראשי, בדיוק כמו הגיורים האזרחיים, והכל בריר ושריר וקיים גם בחצרות משרד הפנים.
המערכת הזו נוסדה עוד לפני הקמתה של ועדת נאמן. משזו באה לעולם נושא הגיור קיבל תאוצה תודעתית. האלוף אלעזר שטרן, שכיהן כקצין חינוך ראשי, דחף רבות להקמת מסגרות בצה"ל המעודדות ומכשירות לגיור חיילים וחיילות. בגבור זרם המועמדים הצה"ליים הושאלו 3 דייני גיור אזרחיים, כולם בעלי כושר דיינות, לעמוד בראש 3 הרכבים צבאיים, ובצידם ישבו בדין רבנים צבאיים בקבע ובמילואים. גם תפוקתם נחתמה ע"י הרב הראשי - ראש העדה - ונופקו להם תעודות המרה חוקיות למהדרין.בדרך זו למעשה אוחדו המערכות האזרחית והצבאית מנקודת המבט של מעשי-בית-דין, אישור הרב הראשי והנפקת תעודות המרה.
כאמור, סמכות ההמרה נתונה בידי ראש העדה, כך שדרך מינויו של הרכב בית הדין ומי יושב בו אינם רלבנטיים לאחר אישור ראש העדה את מעשה הגיור. יתר על כן, סמכות זו של הרב הראשי לאשר גיורים היא התריס בפני גיורים לא-אורתודוקסיים או ליברליים אשר הרב ראש-העדה ימאן לאשר אותם ונימוקיו עמו.
הרב ישראל רוזן, מייסד מנהל הגיור הלאומי, עומד בראש מכון "צומת".