כן! השתתפתי בכנס של מאות רבנים אשר מחה על דרישת המשטרה לחקור את הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף על הסכמות שהעניקו לספר תורת המלך, העוסק (כמוגדר בשער) "בדיני נפשות בין ישראל לעמים". השתתפתי בכנס למרות שאינני מסכים כלל ועיקר תכנו של הספר; לא לפרטיו ובמיוחד לא לעצם הדשדוש וההתחפרות בהלכות מושכות אש שאינן רלבנטיות לימינו.
לא למעוררי איבה
בפרשת תולדות השנה כתבתי במדור זה בזו הלשון:
ושוב חזרנו למבואות האפלים של פרסום ספר "הלכות הריגת גוי" ובו הסתה עקיפה להתרת דמם של נכרים, כביכול בשם התורה ואבינו שבשמים... אין את נפשי להיכנס בכלל לסוגיות הלכתיות ולדיונים "בדין רציחת נכרים ובאילו תנאים נחלש האיסור", כשם שאין לי ענין לעלעל בספר בשם מבשרי אחזה (שאגב, טרם נכתב) "ובו הלכות אכילת שניצל מבשר אדם לפי דעת הראשונים הסבורים שאין בזה איסור מן התורה".
הספר כולו נועד לעורר ולעודד איבה בין ישראל לעמים. ואם אסרו חכמים גזל נכרי למשל, או התירו לעתים חילול שבת לטובת נכרי, "מפני איבה" או "משום דרכי שלום", על אחת כמה וכמה שאין רוח חכמים נוחה, ואפילו סולדת, מפרסום ספר שעניינו מצבי גבול בהם ניצבת השאלה דמו של מי סמוק יותר, של יהודי או של נכרי. לדוגמא, אני מסכים שיש מקום להבעת עמדה הלכתית בקשר לשימוש במגן אנושי (נוהל שכן) בעת נסיון ללכוד מחבל, או בפגיעה במי שמחבל מסתתר מאחוריו. מאידך, אני רואה חילול השם חמור, הרבה מעבר לאיסור איבה, בעצם הדיון בתרחישים היפוטטיים ("מישהו חוסם לשם שעשוע את דרכו של אמבולנס דוהר") מתי בדיוק יהיה הבדל אם המחסום הוא יהודי או נכרי? בודאי אני מתקומם אם מקדישים לתורת "בין דם לדם" ספר שלם, תמים כביכול, למדני כביכול, אקדמי כביכול.
לא לציד מכשפות
אף על פי כן, הצטרפתי למחאה נגד ענישת הרבנים שכתבו הסכמות לספר כעונש חברתי-תקשורתי המכונה זימון לחקירה. ובמחוזותינו כידוע עצם החקירה והבלטתה בתקשורת היא-היא העונש, המלווה לרוב בתצלומי השפלה (אזיקים?) ובדיווחי מרתפים.
ואבהיר את עמדתי ביתר דיוק:
דוברים אחדים בכנס הרבנים ציטטו את אימרתו של וולטר: "אני מתנגד לחלוטין לדעתך, אבל אלחם בכל כוחי על זכותך להביעה". דוברים אחרים ציינו את האיפה ואיפה מול החופש האקדמי המוענק להתבטאויות קיצוניות הבוקעות מאישי אקדמיה וסופרי השמאל הגובלות בבוגדנות לאומית, בהצטרפות לחרם על ישראל ובהתרת דמם של המתנחלים - ואיש מהם לא נדרש לחקירה.
אודה! אינני מתלהב מטיעונים אלו, למרות האמת שבהם, שהרי כוחם יפה גם כלפי מחברי הספר עצמם, ודומיהם, המתירים דמם (תרתי משמע) של נכרים, בשם ההלכה והיהדות. אדרבה, צריכה להישמע זעקה ומחאה על אי-חקירת מסיתי השמאל.
בספר החוקים הישראלי קיים חוק כנגד הסתה, ואני סבור שצדק בית המשפט בכך שהגבילו רק למצבים שבהם דברי ההסתה נשאו פרי והוכח כי הם הוצאו מן הכח אל הפועל בידי מבצעים שהסתמכו על הסמכות הרבנית הלכה למעשה, במעין זיקת תלמיד לרבו המובהק. מנקודת מבט זו מי שפועל, ולא רק מדבר, נגד המדינה או המתנחלים, ונסמך על הטפות כהני השמאל - אחת דינם (של הכהנים) לענישה כמסיתים.
מה שאני מתנגד בתוקף היא חקירת-ענישת המסכימים לספר; כל ילד יודע כי המסכימים אינם מביעים במשפטי הוקרה לספר הסכמה לתכניו בכלל, ובודאי לא בפרט. כל חוקר מתחיל יודע ששר המסכים לעולם לא יואשם בהסתה, כשם שלא יואשם מוחא כף ומריע. גם אם יקום חלילה טירוריסט יהודי ויצהיר שהסתמך במעלליו על הספר, עדין כל עו"ד זוטר ינתק בקלות את זיקתו לכותבי ההסכמות, ואת אחריותם לפעלו. ההסכמות הן לחלוטין בתחום החופש האקדמי וזכות הביטוי. האם מישהו בפרקליטות או במשטרה חושב אחרת? אז מה יש כאן לחקור? אלא א"כ, כאמור, החקירה היא העונש.
לא מעל לחוק!
רבנים אינם מעל לחוק בישראל. לא אחת הם נדרשו לחקירות על התנהגותם האישית, למתן עדות במשטרה או מעל דוכן העדים. מאידך, בסיטואציה שלפנינו, כאשר החקירה היא-היא העונש, בעיקר התקשורתי, וכולה לא באה אלא ליירא - על זה נזעקתי לכנס המחאה.
ואם בכל זאת יתעקש המתעקש שיש מה לחקור - אני מצטרף בזאת במלא קולי וכוחי למחאת כנס הרבנים אודות כבוד התורה המזולזל והמבוזה. רוצים לחקור? שלחו שאלון הבהרה, או שלחו חוקר ללשכת הרב. אל תשחקו בזירת התקשורת. שם תתקלו במאות רבנים מוחים.
המאמר המלא עתיד להתפרסם בעלון "שבת בשבתו"