פרשתינו פותחת סדרה של פרשיות העוסקות בעניין בניית המשכן, וידועה השאלה האם המקדש הינו לכתחילה או בדיעבד? שהרי מצד אחד מופיעה פרשת תרומה, בה מתחילים להצטוות על בניית המשכן לפני עניינו של חטא העגל. אולם מצד שני רווחת הדיעה המובאת ברש"י שהציווי על בניית המשכן נאמר למשה רק לאחר חטא העגל. אולם עצם אמירתו של רש"י כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, איננה עונה על שאלתנו אלא רק מעצימה ומעמיקה אותה: וכי למה מופיעים הדברים בסדר שאינו כרונולוגי מחד, ולמה מופיע העניין גם פעמים, עם שינוים לשוניים שאנם קלים? מה רצתה התורה ללמדנו בכך?
לפני שנענה על שאלה זו נתייחס לעניין אחר המופיע בתחילת הפרשה והקשור גם הוא לבניית המשכן, ובה פותחת התורה את ציווי בניית המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ודרשו חז"ל "לי-לשמי". כלומר בנייתו של המשכן צריכה להיעשות לשמו של הקב"ה, כלומר לשם מצוות מקדש. וזאת בצורת לכתחילה ולא יכול להיות בדיעבד. כלומר, לא ניתן להשתמש בחומרים או במבנה שיועד לכתחילה לדבר אחר ולהסב את השימוש לשם בניית המקדש, אלא מראשית המחשבה של הבנייה צריכים להיות כל מרכיביו לשם מצוות המקדש דווקא.
חז"ל גם מלמדים אותנו את מהותו של המקדש, כמקום השראת השכינה בעולם ואומרים לנו שלא נאמר בפרשה "ושכנתי בתוכו" - כלומר בתוך המקדש, אלא "ושכנתי בתוכם" - כלומר בתוך בני ישראל". המקדש הינו המקום המאפשר התגלותה של הקדושה בעולם, אולם לא רק בתוך ד אמותיו אלא בתוך כללות עם ישראל ומתוכו בכל העולם כולו. כפי שיאמר שלמה בחנוכת המקדש: "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי". אין בית המקדש מקום מגוריו של הקב"ה. אלא כפי שממשיך שלמה: " לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם ... לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ". בית המקדש יהווה את מוקד לתפילותיהם של עם ישראל, והקב"ה יאזין בקשב רב לתפילות המופנות דרכו. הוא ישמש כמרכז רוחני, המאפשר את קיום והתפשטות השכינה בתוך כל עם ישראל, וממנו אל העולם כולו.
לכן לא נותן הקב"ה לדוד להיות מי שבונה את הבית. לא רק בגלל ששפך דמים, כיון שאין ספק שדוד המלך לא רצה לשפוך דם (שהרי חמל אפילו על כנף בגדו של שאול וחס על חיי שמעי ועוד). לא ניתן להסתפק בהבנה הפשוטה לפיה שפיכות דמים ובית ד סותרים זה את זה (כפי שכתוב בסוף פרשת יתרו שלא לבנות את המזבח מאבנים שהונף עליהם ברזל המקצר ימיו של אדם) ולומר שהיות ודוד שפך דמים הרבה במלחמותיו, אין הוא מתאים לבנות את בית הבחירה. אלא, כיון שאחד מתפקידיו של המקדש הוא: "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה", הרי שבתקופות קשות יש חשש כי הבניה לא תהיה לרצונו של הקב"ה בלבד, אלא יהיה מעורב בה גם אינטרס עצמי ורצון לשקט ושלווה, ולכן לא יוכל הבית להגיע לייעודו להיות בית ד.
לכן צריכים להמתין לימי שלמה, בהם תהיה מנוחה ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו, בכדי שלא תתגנב שום מחשבה צדדית ברצון בניית המקדש, ולא תיפסל המחשבה ח"ו כיון שלא תהיה לשם המצווה ולשמו של הקב"ה בלבד.
מכאן חוזרים אנו לקושיה הראשונה, ומבינים שייעודו של המקדש אינו רק כמקום כפרה לעם ישראל, אלא הוא מהווה מוקד מרכזי לחיי האומה הרוחניים והגשמיים. ואם כן מלמדת אותנו התורה בסידור הפרשיות את העניין הבא:
אמנם היית יכול לחשוב כי בניית בית המקדש הינו עניין של בדיעבד, שכן נצטווה משה עליו לאחר חטא העגל, אולם אין דבר זה נכון, כי המקדש הינו דבר שלכתחילה, כיון שאסורה כל מחשבה צדדית בבנייתו, ואם הסיבה לבניית המשכן ובית המקדש הוא רק לכפר על בני ישראל אחרי חטא העגל, הרי שכבר פסלנו את מחשבת בניית המקדש, כיון שאינה לשמו של הקב"ה בלבד ולשם מצוות מקדש. על כן משנה התורה את סדר הפרשיות ומביאה את ציווי הקב"ה למשה לבנות את המקדש לפני חטא העגל, כדי שתדע שהמשכן והמקדש אינם בדיעבד אלא לכתחילה. והיות ולמעשה נצטוו ישראל בעניין רק לאחר חטא העגל, הרי שהמצווה לעם עצמו תובא באמת בפרשת ויקהל לאחר סיפור חטא העגל בתורה. ולזה כיוון רש"י באמרו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כי באמת נצטוו על המעשה לאחר החטא אך עלתה במחשבה כבר לפניו כיון שהמקדש הינו אבן יסוד בחייו של עם ישראל ובנייתו היא המטרה היסודית של יציאת מצרים ולכן נמצאת היא בספר שמות ולא בספר ויקרא.
ולמאן דאמר שהמקדש הינו בדיעבד ואילו לא היו חוטאים העם בחטא העגל לא היו מצטווים על המקדש, נותר לנו רק לומר, שאכן נוספה למקדש פונקציה נוספת לתפקודו לאחר החטא שלא היתה קיימת לפניו, אך גם בלא החטא היה צורך במקדש שימלא את הפונקציה של מקום השראת השכינה לישראל ולעולם כולו.
כפי שנזכה אנו במהרה בימינו לקיום נבואות הגאולה ולמימוש חזון בניית בית המקדש השלישי בו יתקיים "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ד", זאת מהמקום אשר בחר ד לשכן שם.