פרשת "שמות" מעבירה אותנו בצורה מהירה לתמונת מצבו של עם ישראל בארץ מצרים. רק בפרשה הקודמת בררנו את המאפיין של כל בן ובן במשפחת יעקב וכבר עתה אנו נדרשים לראות את המושג בני ישראל כקבוצה בעלת כותרת של "עם" מבלי יכולת, כמעט, של הפרדה בין שבט לשבט.
מצב הצבירה החדש יוצר שני מהלכים חדשים. הראשון בא מצד פרעה שלא יכול היה לסבול את התופעה של קבוצת מיעוט הצומחת ומנסה למרוד בו ועל כן טבעי מבחינתו לגזור עליהם עבודת פרך "למען ענותו בסבלותם". המהלך השני מתגלגל בצורה על-טבעית, כפי שמרחיב על כך המהר"ל, בגבורות ה' ומצמיח מתוך ארמון פרעה דמות חדשה של מנהיג שלא נבחר ע"י העם (ברוב או במיעוט) אלא ע"י קודשא בריך הוא. תכונותיו הנעלות לוקחות אותו לרעות את צאנו של הקב"ה, לעצב את דמותו כעם בתקופת השעבוד ולעתיד – בתקופת היציאה לחירות.
אלא, שהטלת המשימה על משה אינה פשוטה, כפי שנראה להלן.
עיון בפרק ד' מכניס אותנו לעובי השיחה המתנהלת בין משה לקב"ה.
הכתוב מתאר ניסיונות של הקב"ה לשכנע את משה לשליחות אך הלה מצידו: "שלח נא ביד תשלח". תגובת ה': "ויחר אף ה' במשה". נשאלת השאלה, מה השתנה כאן לעומת הפסוקים הקודמים, שדווקא כאן הקב"ה כעס על משה. והרי משה מעלה
משה מנסה להתחמק גם אחרי אלה ומעביר את בעיית השליחות למישור האישי: "כבד פה וכבד לשון אנכי". תשובת ה': "והוריתיך אשר ת
אחרי כל אלה מעז משה עוד לטעון כלפי הקב"ה: "שלח נא ביד תשלח"!. כאן כבר מגיב ה' בחרון אף ובתגובה שיש לה השלכה לדורות. סירובו של משה גם הפעם גורם לכך שניטלה הכהונה מאתו וניתנה לאהרן אחיו. לכן מציין הכתוב "אהרן אחיך הלוי" – "וכי מאחר שהוא אחיך איננו יודעים שהוא לוי? אלא אמר לו הקב"ה: ראוי היית להיות כהן והוא לוי אלא לפי שאתה מסרב על
בזה צריכים אנו ל
על כן, כל זמן שמשה טרם קיבל על עצמו את השליחות ועדיין לא עורר מעצמו את הנכונות, אין המערכת הניסית מצטיירת כמהלך אפשרי והמהלך הרוחני היחיד הנמצא בתחום האפשרות הוא כהונת אהרן.
כאן מושיט הקב"ה למשה את העזרה – "והוריתיך" – אני בורא אותך מחדש בתנאי שאתה תתעלה על עצמך ותסלול את הדרך למהלך הניסי.
אלא, משה עדיין לא מעורר מצידו את אהבתו והתקשרותו לתפקיד הבלעדי ואזי לא נותר בידי הקב"ה מוצא אלא לגעור במשה ולצרף אליו את אהרן אשר יהיה לו ל"פה".
במוצא ה