חומש "במדבר" מגולל בפנינו תהליך של גיבוש סדרי שלטון ומשפט בעם ישראל לקראת הכניסה לארץ. והנה, ככל שחזון השיבה לארץ מתקרב לכדי מימוש, מתגברים המשברים והסיבוכים.
בפרשת השבוע שעבר "שלח לך" ובפרשתנו "קרח", מתוארים שניים מהמשברים היותר עמוקים שפקדו את בני ישראל במדבר. בשני המקרים אין מדובר עוד בדרישות לבשר ומי שתייה המושמעות ע"י האספסוף, אלא עסק לנו בוויכוחים עקרוניים בהם נוטלים חלק "אנשים", "ראשי בני ישראל", "נשיאי עדה" ו"קריאי מועד" - מנהיגי ציבור.
המרגלים, בשובם מתור הארץ, מוסרים מידע עובדתי אמיתי על מה שראו עיניהם ומעלים טיעון רציני שיש בו כדי להטיל ספק ביכולת עם ישראל להתמודד צבאית עם העמים המצויים אותה עת בארץ ישראל.
גם קרח משמיע טענה, שעל פיה, נשמעת הגיונית וצודקת. קביעת דרגת קדושה ייחודית ללווים ולכוהנים נראית כמצמצמת את היכולת של כל יחיד מישראל להתעלות בעבודת ה'. מדובר, אפוא, בוויכוח רעיוני על דרך עבודת ה'.
מטבע הדברים, טענה הנחזית להיות הגיונית, ובפרט אם היא מושמעת מפי איש ציבור, נקלטת היטב בקרב העם ומכאן עומק המשבר והקושי שניצב בפני משה לסתור הטענה.
כעומק המשבר שגרמו המרגלים וקרח כן חומרת העונש שהוטל עליהם. הגמרא בפרק חלק בסנהדרין משמיעה לנו שלמרגלים ולאנשי דור המדבר שחטאו בעקבות המרגלים אין חלק לעולם הבא ואף עדת קרח, לשיטת ר"ע, אינה עתידה לעלות שכן אין לה חלק לעולם הבא.
המדרשים לפרשתנו נותנים לנו זווית אחרת לבחינת הוויכוח בין קרח למשה. מדרש תנחומא ורש"י בעקבותיו, מגלים לנו שמאחרי הטענה האידיאולוגית של קרח מסתתר מניע אישי שמקורו בהרגשת קיפוח שחש קרח על רקע החלטת משה למנות דווקא את אליצפן בן עוזיאל לנשיא בני קהת.
חז"ל מגלים לנו שגם מאחרי הטיעונים שמעלים המרגלים נגד הכניסה לארץ מסתתר מניע אישי. המרגלים חוששים שעם הכניסה לארץ הם יאבדו את התפקיד הייצוגי שהיה להם במהלך שנות הנדודים במדבר.
הגמרא (סנהדרין קי., ב"ב עד.) מספרת לנו על סוחר ישמעאלי שהלך בדרך ובעוברו ליד המקום בו נבלעו קרח ועדתו הוא שומע קריאות מתוך האדמה "משה אמת ותורתו אמת והן בדאים". היינו בני קרח ממשיכים מתוך מעבה האדמה להכריז על אמיתות דרכו של משה גם אחרי תום הוויכוח. נשאלת השאלה מה חשיבות יש להכרזה זו שעה שמחלוקת קרח ועדתו כבר לא רלוונטית? ומנגד, אם יש חשיבות להמשך ההכרזה מדוע היא מושמעת מתוך האדמה ולא מעל פני השטח ולאוזני כל?
יתכן ומעשה זה בא ללמדנו, שלעיתים קרובות נדרשת האזנה קשובה יותר דווקא למסרים הנשמעים מתחת לפני השטח ולאלו משקל רב יותר מהמסרים הגלויים.
"אמת מארץ תצמח" – לעיתים קרובות האמת מסתתרת לה דווקא שם.